ביום ראשון בערב זה קרה: לראשונה נפגשתי עם קבוצת צעירים יושבי מאהל. התלבטתי לא מעט האם לבוא, אך הקריאה הציבורית להידברות שכנעה אותי. מצאתי חבורת צעירים שקועה בדיון מרתק על נושאים של חברה ומדינה, מעלים בנימוס ובסדר מופתי תערובת סוחפת של קושיות, דעות, מצוקות והצעות, אל מול תפאורה עירונית רועשת. התקרבתי בהיסוס מה, חלקם זיהו אותי, חייכו לרגע קט לעברי, והפנו שוב את תשומת ליבם לדבריו הקולחים של המרצה. לאחר כרבע שעה הגיע תורי. התיישבתי על כורסא מרופטת אך נוחה להפליא, והשיח התחיל.
הקשבתי בקשב רב לטענות שנשפכו אחת לאחת אל תוך השיח הקולח, טענות רוויות להט וסקרנות, משקפות רצון עז לעצב גורל במו ידיהם. יותר מכל התרשמתי מכך שערכי יסוד כסולידריות ואחריות וצדק וקבלת האחר פורצים החוצה בעוצמה רבה מתוך שטף הדיבור, כאילו היו חבויים שם כל העת, בעומק הלבבות הדוממים, עד שנסדק מעטה הניכור מרעם צעדת ה- 300,000.
הקשבתי ורשמתי וניסיתי מאז לעכל ולהבין ולחשוב על פתרונות – האם נוכל למצוא כאלה? פתרונות אמיתיים שיהיה בכוחם להכיל את הכמיהה האדירה לחברה טובה יותר? ברור כי שום אוסף של צעדי מדיניות מעשיים לא יוכל לספק את עומק ורוחב הציפיות שנוצרו. לפתרונות צריכים להתלוות שני רבדים נוספים: ראשית, השקפה רעננה וקוהרנטית ממנה נגזרים צעדי המדיניות – לא אוסף מקרי של מהלכים שנשלפו בחיפזון ממגרות מאובקות, אלא רעיון מותאם למאה ה-21, חף ממאבקי הסרק של העבר, ומנוסטלגיה לאידיאולוגיות שכשלו. שנית, ראייה למרחקים ארוכים, תכנית מדורגת שמתפרסת על כמה שנים קדימה – לא עשר כי זה מעבר לאופק, וגם לא שנתיים כי זה לא מספיק כדי לחולל שינוי אמיתי.
האם אפשר להשיג כל אלה תוך שישה שבועות, בנוסף לניהול שיח אמיתי? כן ולא: כן כי אין ברירה, כי המציאות המטורפת של משק עולמי פצוע ושל מזרח תיכון גועש ושל מחאת עם שלם שקם על רגליו לא תשב לה בנחת בצידי ההיסטוריה, ותחכה שהפתרונות המושלמים יבשילו. לא כי לא חשוב כמה נתאמץ ונשקיע אין אפשרות להגות משנה סדורה, ולגזור ממנה פתרונות מקצועיים ברי יישום, ולנהל הידברות אמיתית תוך פרק זמן כה קצר. כן ולא? אז מה? אנו בוועדה נעשה את שלנו, נשמיע אקורד ראשון חזק, חד וברור, אקורד שיהיה בו די כדי לדמיין את המשך המנגינה, אקורד שיספק מידה ראויה של הכמיהה לצלילים אחרים. את הסימפוניה הלא גמורה הזאת אתם ואנחנו נמשיך להלחין יחד, בימים ושבועות ובחודשים שיבואו בעקבותיה. למסע הזה יצאנו זה מכבר, ואין כוח שיחזיר אותנו אחורה, לנקודת ההתחלה.
יום טוב, מנואל
בנסיון לתמצת את כל התגובות לעיקרים.
מיסים ישירים. תוספת מדרגות מס .
מיסים עקיפים. ביטול אותם המיסים הפוגעים בשכבת הביניים ומטה.
כגון הדלק הוא מוצר יסוד שמעלה את מחיר היצור והתובלה (גם מיקר את כושר התעשיה לתחרות ביצוא} דוקא בעת הזו יש להוזילו ולא להטיל מס ובלו. יש לאפשר הוזלה ברכב משפחתי.הניידות מאפשר להתפרנס , הטלת מיסים גבוהים לרכב מנהלים.אין לשכוח שכולנו צריכים לרכב בעתיד הרכבים יהיו על חשמל או סולרים ולא יזהמו .גם בניו יורק שהתחבורה הציבורית מפותחת לכולם רכב לשמוש סוף שבוע .ככל שהתחבורה הציבורית בארץ תתפתח השמוש ברכב פרטי יפחת אוטומטית.
המים התיקרות המים פי 3 ו 4 ויותר עקב המעבר לתאגידים ותוספת המעמ להשיב לשלטון המקומי ולמחירי המים הראלים השייכים לעם לא לשום גורם פרטי לשם רווח. התיקרות במשק הוא גם ניגזר מהיתיקרות המים מעל ל150% ויותר
דירות אין צורך להקצות קרקע נוסף מהמנהל יש מספיק קרקע ובחינם יש להשתמש בקרקע של פינוי ובינוי של כל הבניינים הרקובים והמוזנחים במרכזי הערים שניבנו משנות החמישים והשישים עד שאואר התקן לבנייה כנגד מרעידות אדמה וחובת ממד וחנייה לכל דייר. בבנייה כזו ניתן למחוק את כל שכונות העוני (עמידר וכו )ולהקים בניינים 6 ו8 קומות במקום ה2 ו ה3 קומות כיום. זה גם יעזור להוציא משפחות ממעגל העוני כבוד ואופק חדש עבורם. נכון להיום הבעייה עם הסכמת דיירי הבנייןאלה בשנתיים שלוקח בהמתנה לרשיונות (אסור להטיל מס השבחה על פינוי ובינוי)יבוא חופשי מתן אפשרות ליבואנים לאכוף את המנופולים כגון המלט
ועוד ,כל הבנייה צריכה להיות תחת פיקוח משרד התקנים והחוזים מאושרים בתמיכה משרד השכון והעורף מחירי הדירות יקבעו מראש ליחידת מ ניתן לבנות במחיר 1000דולר למטר (ללא מרכיב קרקע) בדירות מגורים לא יורשו משרדים או עסקים מרפאות .הפתרון לכך הוא ע"י המקל והגזר. חוף הים שייך לציבור למנוע בנייה 600 מ מחוף הים קיים במדינות רבות . ראש עיריות לוחצות לבנות ללא התחשבות על מנת להכניס כסף לקופתם ליד חוף הים מה שנותר יש לאפשר רק טילות ופרקים. לבטל את המושג דירת נופש כל דירות הנופש .דירות הנופש שיטה לקבל אישורי בנייה ליד חוף הים על חשבון הציבור .לא ניבנו שום דירות נופש הרחק מהחופים כגון כפר סבא או לוד. להפסיק את בניית הקנייונים על מנת שכל כוח האדם והמשאבים יופנו לבניית דירות מגורים בשנים הקרובות עד שלא יהיה מחסור בשוק, הריבית המשולמת למשכנתה תחשב כהוצאה בדירה הראשונה.בכל עיר לרשות יהיו אחוז דירות להשכרה למיעוטי יכולת. או חד הוריות מקבלי הבטחת הכנסה. שכר הדירה יתקבל ישירות מביטוח לאומי עבור דיירים אלו.
.בנק חייב להסכים להתניות של בנק ישראל ומדינת ישראל והיא זו שנותנת את האישורים לעמלות המותרות והעמלות לא מותרות .כסף הנמצא בחשבון יחשב כמניה ויצבור רווח מינוס בחשבון יחשב כהלואה הרווח והפסד ישאו אותו ריבית זכות וחובה. עמלות חברות הפנסיה העמלות תהינה רק מרווחי הקרנות לאותה שנה ולא יעלו מעבר ל1% שנה של הפסדים אין עמלות. דבר זה יחייב בשמוש זהיר בכספים הלא להם.
(לא יכול להיות שעובדים שהיו אמורים לצאת לגמלאות נאלצו לעבוד עוד 3 משנים לגיל 67 ועבור השנים האלו לשלם למבטחים ללא תמורה יתר על כן שונה התשלום1.66% לשנה במקום מלפני 2.3% כתוצאה מכך הסכום שמקבלים במקום 70% ממשכורת לחודש מקבלים רק 62% בנוסף יש להמשיך בתשלום מסכומים אלו 2% דמי ניהול. כסף הנחוץ על רכישת תרופות וטיפולי שיניים
הצדק מחייב שכעת לקרן הותיקה יש כסף והיא רוחית להחזיר את מה שגרעו מהגימלאים באישורו של ראש הממשלה בעבר.הגמלאים הלוו לקרן כדי שתתאושש כעת תחזירו. במקרה דומה על הממשלה להלאים את הקרן ומנהליו להשליך לבית הסוהר.) זאת המחאה של של הגמלאים שנפגעו.
מרבית התגובות באתר ההדברות הנם פתרונות של בעיות הרגע. עומדות בשער בעיות אחרות שתבלענה אותן. פרסמתי שם תגובה המתיחסת בקצרה לשיקולי הטווח הארוך ועקב ריבוי התגובות היא עלולה להבלע, אך כדאי לשים לב אליה.
http://hidavrut.gov.il/content/2046
בברכה,
זאב שילאור
טרם שמעתי מה אתם עושים או תעשו לנכים אשר מצבם הכלכלי הוא למטה מכל מחשבתכם לקהל הרב של אנשי המחאה החברתית כשהם צריכים "גם תרופות גם ניידות גם טיפולים אקסטרא רפואיים" מה היא מחשבתכם והיכן היא
בטיפול ועדת טרכטנברג הרי אותנו כלל לא סופרים!!!! במדינה אוכלת יושבה זו.
תגובות קונקרטיות תחפש עכשו אצל מי שמפגינים נגד חיילי צהל,אין לי כל כוונה לרדת לרמה ההזויה של חלק מהתגובות פה ,הבלוג הוא של מנואל ואני נוטה לסמוך עליו שידע לסנן את ההצעות העיניניות.
לצוות מנואל שלום.
אנסה להסביר מדוע בעיני התביעה ל"צדק חברתי" אינה מדברת רק על צדק חלוקתי, הגם שהתחושה של קיפוח של מגזרים או קהילות בהחלט נוכחת.
אנשים בעלי משפחות בשנות העשרים והשלושים לחייהם מביטים קדימה. הם מתקשים לראות את עצמם במצב טוב יותר ולו כמלוא הנימה. זה לא רק הדירה. אנשים שנקלטו בעבודה בתפקיד כלשהו חשים שזהו התפקיד שיאיישו בעשרים שנה הקרובות. הכסף והזמן ללימודים נגמרו. הם היו רוצים אולי לנסות מקצוע אחר, ללמוד משהו אחר. אך האם זה יהיה אחראי מצדם? האם תהיה להם עבודה במקצוע אחר, או לחליפין – אם ירצו לחזור לתפקיד הקודם – האם יוכלו להיקלט שוב? אני בן 48, מרוויח יפה כאיש מחשבים והאמת די נמאס לי, אבל מאחר שאשתי מורה ויש לי שלושה ילדים בבית, אין סיכוי שאוכל לעבור לחצי משרה וללמוד מקצוע אחר. וכאן אתם, כמי שאמורים לתת המלצות, צריכים לשאול, האם זה טוב לכלכלת ישראל, המצב הזה של חוסר ניידות. נדמה לי שאפילו במבוא לכלכלה למדו אותי ששוק עבודה לא גמיש הוא בעיה.
כמו מכוניות שמשתלבות מכמה נתיבי גישה לכביש הנע לאטו בפקק דחוס, כך נתבו עצמם בני המעמד הבינוני לתוך החיים בעיר. ללא שום מרווח. לא לקנות דירה וגם לא לשדרג אותה. לא ללמוד מקצוע נוסף. לא להקדיש זמן לבעיות של ילדים. לא לתרום לקהילה. בקושי לקחת מדי פעם חופשה.
עולות כאן שתי שאלות:
- האם זה טוב כמצב כללי, כלומר טוב ל"אדם הסביר" ב"מדינה רגילה". לי נראה שלא, נראה לי שזהו מתכון שיוביל לבסוף לניוון חברתי. לבורות שלטת. לפשיזם. אבל אינני יכול להסביר זאת במודל כלכלי. בעיקר כי אינני מטריאליסט.
- האם זה טוב למדינה כמו ישראל. וכאן אני רוצה לעצור ולשאול, ובכן מה השתנה כאן?
המהפכה הציונית העניקה ליהודים שהגיעו ארצה בעליות, וגם לאחר קום המדינה, תחושת חופש אדירה. חופש מדת, חופש ממוסכמות חברתיות, חופש מתפיסה מעמדית. התחושה הזו העניקה לצעירים שגדלו כאן יכולת אדירה לחשוק שיניים ולהתמודד עם היומיום, ללא איזו הבטחה באופק. היא גם נתנה עידוד ליוזמה, לחוצפה, ליצירתיות.
אולם המהפכה הציונית כבר מזמן "מוצתה", או שמא נכון לומר – הפכה ל- exit. היא תורגמה להון, מסוגים שונים.
הדוגמה שרוב המוחים יציינו כאן היא יצירת הבועה החרדית. השגשוש של המדינה אפשר יצירה של תת-חברה המקיימת חיים נפרדים מבחינה קהילתית אבל קשורים לטבור המדינה מבחינה כלכלית. נדמה לי שאין צורך להרחיב על כך את הדיבור.
הדוגמה הבאה היא מפעל ההתנחלות. מפעל זה צורך כמובן הון כספי. לטענת כמחצית האזרחים (ואני בתוכם) הוא גם תובע "אופציות עתידיות", כלומר – עקב חסימת תהליך השלום (שוב, לתחושתי) הוא עולה לנו לא רק במשאבים, ולא רק ביחסי חוץ, אלא גם ביצירת "חברה מגוייסת", נעדרת ביקורת עצמית, נוטה לאסקפיזם, לשקרים עצמיים ולפטליזם, ובסופו של דבר דכאנית ואלימה.
ה- exit השלישי הוא מפעל ההפרטה. הפרטה של משאבי טבע וזכיונות שיצרה דור של טייקונים. הפרטה של פרוייקטי בניה תשתיתיים כמו כביש 6 (המוצלחת) והרכבות (הלא מוצלחת). ההפרטה של העסקת עובדים ונותני שירותים במגזר הציבורי. של חברות תעשיית ההפרטה של בתי החולים שדרדרה את מצבם. של "בזק", שרק המשיכה את הדרדור של טלפונים נייחים, לטובת טייקוני הסלולאר. ההפרטה של השידור הציבורי, שגרמה למעגל קסמים בין עליה ברמת הוולגאריות של השידור לנטישת הקהל חובב האיכות. ההפרטה של חברת המתנ"סים והנטישה של ספריות ציבוריות. ההפרטה של מוסדות ההשכלה הגבוהה שגרמה לבריחת אקדמאים. היצירה (המיותרת) של חברות יבוא כח אדם. תכנית ויסקונסין שייצרה רק תירוץ לאי-תשלום אבטלה, ולא ייצרה שום מקום עבודה. ואפשר להמשיך…
נוכח הרושם המתקבל אצל בן המעמד הבינוני, שמדינת ישראל הינה מדינת האפשרויות הבלתי מוגבלות למי שהשלטון/ המערכת/ האליטה חפצים ביקרו, אבל היא ארץ המוגבלות-הבלתי-אפשרית עבורו ועבור שכמותו, מקבל האזרח תחושה כי מדינת ישראל הינה מדינת קאסטות, וכי יש קיבוע מעמדי א-פריורי, ולכן חבל על המאמצים. ותחושה כזו, אני רוצה לטעון, הינה ההיפך ממה שמדינה רוצה לשאוף לה, במיוחד כאשר זו מדינת הגירה, מדינת מיעוטים, מדינה בעלת קיטוב נורא. כי הסכנה אינה רק התנגשות אפשרית בין התרבויות המקוטבות: הסכנה היא שמצב כזה ינוצל בקלות ע"י מפלגות ציניות לשם זריעת שנאה וגריפת תומכים. הסכה שתצמח פה רפובליקה אוטוקראטית מסואבת.
שמעתי לא מזמן כי פקידים במשרד האוצר טוענים שאין להשקיע ברכבת לאילת. ההשקעה אינה משתלמת – יש כיוונים משתלמים יותר – בעלי עדיפות גבוהה יותר – שבהם יש להקיע. ואני רוצה להמשיך ולשאול ברוח הזו: אם רכבת לאילת ל כלכלית – אולי גם העיר אילת לא כלכלית? אולי גם הפריפריה אינה כלכלית? ואולי בכלל – מדינת ישראל אינה עסק כלכלי?
בהצלחה,
ניצן
הכה במתנחלים ובחרדים והצל את רוסיה,אני מקווה שמנואל יתעלה מעל עצמו באופן עיניני ויתעלם מהשקרים וההסתה.
ליעל,
בכל הכבוד, אני מנסה להציל את ישראל, לא ברור לי כיצד רוסיה קשורה, לא הצבעת על שקרי ולא הסתתי נגד ציבור כלשהו. יש לי מספיק מכרים חרדים שסוברים בדיוק כמוני – שאין סיבה לציבור כלשהו, כציבור, לבקש טובות הנאה בזכות היותו כזה או אחר, ויש מספיק מתנחלים שסוברים שאין הגיון שבניה בשטחים תהיה זולה יותר. אם יש לך טענות קונקרטיות אנא פרטי אותן וחדלי לשחק את אחרון הוטקבקיסבטים המגוייסים.
ולצוות מנואל.
אינני יודע אם המנדט שלכם, או המחוייבות שלקחתם על עצמכם כוללת עיסוק בסדר העדיפויות הלאומי. אני גם לא מעוניין לדבר על הפניית משאבים והאמירות שלי בעניין exits של הציונות לא נועדו להצביע על ציבור זה או אחר, אלא יותר על מדיניות ממשלתית שבאופן היסטורי, מאז קום המדינה, התנהלה בצורה של הסכמים ייחודיים שנעשו מול אוכלוסיות, או נכון יותר מול נציגי האוכלוסיות, באופן שכלל הציבור לא היה מודע להן.
כמעט כל הפונים לצוות שלך מצביעים על אפשרויות שונות לשנות את חלוקת הנטל על האזרחים ואת הקצאת המשאבים מצד המדינה. אני סבור שיש בעיה רצינית עם כיוון זה והיא בעיית כיפוף הידיים. כיוון שממשלה מעבירה את התקציב באופן שמקצה מימון לפעילות של משרדי ממשלה, והיא מבצעת זאת בעיקר על בסיסי התחייבויות למפלגות הקואליציה, בסופו של דבר הקביעה כמה כסף יעבור נתונה לכיפוף ידיים פוליטי. אזכיר למשל את החלטתו של רן כהן ממרץ, כשבתו כשר התעשיה בממשלת רבין (כמדומני) למנוע (למזער) את תקציבי הפיתוח להתנחלויות. זו החלטה בעייתית, כיוון שסדר העדיפויות הלאומי חייב להיות ארוך טווח. כל עוד לא היתה החלטה לפנות התנחלויות אסור "לייבש" אותן. התנהלות זו אפיינית בכל התחומים, מחינוך ותרבות דרך מוסדות דת, משרד הרווחה, המשטרה, פרוייקטי בינוי…
מה שישראל צריכה זו מעין אמנה חברתית, בין הממשלה לאזרחים, שתקבע:
כלפי המדינה – אלו תחומים יש לתקצב באופן קריטריאלי ואלו תחומים (ואיזה אחוז מהתקציב) ניתן לאפשר לממשלה חופש החלטה. למשל – זכאות לדיור ציבורי או למשכנתה בריבית נמוכה, או הנחה בארנונה – צריכים להתבסס על גובה ההכנסה ועל כמות הנפשות התלויות. היא אינה צריכה להיות תלויה ב"אזורי עדיפות" למיניהם, או בסוג הלימודים שבחרו. הקצאת כיתות וסיוע לבניית בתי ספר צריכים להתבסס על גודל הישוב/ השכונה. עידוד בעלי מקצוע (מורים, רופאים) לעבור לאזורים מסויימים ("פריפריה") צריך להתבסס בעצם על הגדרות של כמות בעלי המקצוע מול גודל האוכלוסיה הנזקקת (למשל: כמות מורים בעלי ותק ___ ובעלי תואר ___), לא על מה שכלול במונח "פריפריה".
וכלפי האזרח – את חובתו לשלם מיסים ולהשתתף בבחירות. רצוי גם להסדיר את חובת האזרח לשרות לאומי, אם אכן מאפשרים שירות לאומי שיהיה פתוח וזמין לכל המגזרים (ומדוע שלא לאפשר שירות גם כמורה, כבאי, שוטר, סניטר, נהג, דוור, אח סיעודי – ולאו דווקא בגיל 18 (השימוש בלשון זכר הוא לשם נקיטת שם העיסוק בלבד)).
האמנה גם צריכה לקבוע לאילו שירותים זכאי אזרח, ולאלו זכאי תושב; למה זכאי מתפרנס ולמה בלתי-מתפרנס, ולמה זכאים פנסיונר או נכה. וכן האמנה צריכה לקבוע אילו שירותים תקבל רשות מוניציפלית מהממשלה (כבישים, רכבת, חיבור לרשת החשמל, חינוך) ואילו שירותים יינתנו לתושב דרך הרשות המוניציפלית, ומה המחויייבות של הממשלה במקרה שהרשות אינה מקיימת את חובתה. היא גם צריכה לקבוע באותה מידה מהם השירותים שיש לצפות לקבל מבית המשפט, מרשות האכיפה, וממוסדות מפוקחים כגון בנקים, קופות חולים, חברות ביטוח.
אני בטוח שהצוות רואה בגל המחאה שנוצר לא רק "רעש" שיש צורך להשקיט, אלא גם הזדמנות לקבוע פעם אחת ולתמיד את מחויבותה של מדינת ישראל לאזרחיה מעצם היותה של מדינת ישראל "מדינה מתוקנת". לא פחות.
Pingback: בעיניים פקוחות: ועדת טרכטנברג ואנחנו | חתול רחוב
שלום,
עם כל הצער והעצב על הפיגוע אני מקווה שהמצב הבטחוני לא ישפיע על עבודת "צוות מנואל". אם נחכה לסיום הפיגועים כדי לשנות את המצב החברתי-זה לא יקרה לעולם. צריך לשנות את המצב החברתי כאילו שאין פיגועים ולהילחם בפיגועים כאילו הצדק החברתי כבר קיים.
דני
למנואל שלום.
קראתי בענין את הבלוג שלך ואת התגובות וחשוב לי להאיר מיספר דברים.
ה"מוחים" ברוטשילד לא מיצגים אותי,הם לא מייצגים את חסרי הדיור,המובטלים,הנכים,עובדי הקבלן והחד הוריות,את המהלך צריך לנהל מולנו ולא איתם כי אנחנו הכתובת,אנחנו רוצים לדעת שהמיסים שאנחנו משלמים(ואנחנו יודעים שצריך והכרחי אין על זה ויכוח) ינותבו לחינוך,בריאות ורווחה למי שבאמת נזקק לא כדי לממן בתי קפה ועגלות מותגים.
תן לי לספר לך מנואל שהחרדים עובדים ומשלמים מיסים בידיוק כמו כולם איזו הפתעה לא?
לעומתם כפי שכתב יונה גרוסמן ישנו מיגזר שלם שלא משלם מיסים,משתלט על אדמות מדינה ומקבל כספי ביטוח לאומי לאומי ללא חשבון על חשבון מי כולנו יודעים אבל אומרים שזה לא יפה להגיד את זה כי הרי אנחנו לא מדברים פוליטיקה(רק לאלה שברוטשילד מותר לבזות את ההימנון נכון?)
אני גרה בהר חברון ומענין שלא ראיתי אפילו חצי שקל שלא לדבר על 10 אגורות מכל הכסף שאומרים שהולך לפה,משום מה אני משלמת ביוקר כמו כל אזרחי המדינה אבל הרי זה לא יפה להגיד את זה(רק לאלה שברוטשילד מותר לשקר ולהסית נכון?)
ואחרי כל זה צריך קצת הצעות לא?
*עידוד תוצרת כחול לבן בכל תחומי החקלאות והתעשיה במגמה להגיע לעצמאות כלכלית ולחוסר תלות ביבוא(כמו למשל עידוד הקמת חוות, מאפיות מחלבות,מפעלים קטנים באיזורי הגליל,הנגב והשומרון)
*הסדרת תנאי העבודה בתחומי הסיעוד,המיסעדנות,האבטחה,הטיפול בילדים
*יצירת מסלולים מיקצועים המתאימים לציבור החרדי
שלום,
האם אקבל תגובה לתגובה שלי בענין האפליה בשכר מינימום, שנובעת בין היתר ממכסי מגן?
שמעון שלום,
אנחנו נשתדל להעניק לך תגובה בהקדם האפשרי
אנו עושים כמיטב יכולתנו לענות באופן ממוקד וענייני ושאלתך היא מאוד ספציפית בנושא מסוים אשר מצריכה בדיקה מעמיקה
צוות מנואל
שמעון שלום,
אתה מעלה כאן סוגיה נכונה
נושא של שכר מינימום מצד אחד ומכסים של יבוא מצד שני הוא בלב הדיונים בוועדה ויהיה חלק בתוצרים שלה
צוות מנואל
תודה
לצוות מנואל,
"הנה באה הכרכבת בואו ילדים לשבת…" אני מדברת אליכם מהפריפריה בה בחרתי לחיות על כל התשלומים הכבדים שחיים אלו גובים ממני. את השיר למעלה שמענו אתמול מכוון הממשלה. אז זהו, אומנם אנחנו חיים בפריפריה הכי רחוקה, אך אנחנו לא ילדים ולא טפשים ואי אפשר לקנות אותנו בנזיד עדשים גם לא ברכבות. האם מישהו ממתכנני הרכבת ש"תזרים" אותנו למרכז בדק באמת מה הסיבות לנסיעותנו למרכז? האם בדקו מה נעשה אנחנו למרקם של מדינת תל-אביב הצפוף עד כלות כבר היום כאשר נרד מן הרכבת? לא תפקידה של מדינה לדאוג להקמת מפעלים, סצנת סאלח שבתי לא תחזור במהדורת 2011 ולא שוכנעתי שמהנדסי אינטל המסובסדת אכן גרים בקרית גת ותורמים איכויות חשובות למרקם האזרחי שלה. שאלתם את עצמכם למה? הצעירים שלנו שנאלצו כדי ללמוד לימודים אקדמיים לפנות לאחד מן המרכזים האקדמיים הגדולים (אין כאלו בפריפריה): ירושלים, תל-אביב וחיפה, שלמו (הם ואנחנו) הון על חיים ומגורים של 4 שנים ויותר בדירות שכורות כדי לרכוש השכלה גבוהה, הם היום כמהים לחזור לשקט של הפריפריה אך רגילים לרמת הבריאות, החינוך וההשכלה שנותן להם ולילדיהם המרכז ואנחנו אוכלוסיה מזדקנת. אנחנו אזרחים עובדים ומשלמי מיסים שמקבלים חצי ממה שמקבל אזרח במרכז. תפקידה של המדינה לדאוג לנו לרמת בריאות (תוחלת החיים ותמותת תינוקות גבוהה אצלנו מזו במרכז), חינוך והשכלה (אין אצלנו אוניברסיטה אחת בעוד זו באריאל מתפתחת 20 דקות מן המרכז), כבישים פנימיים ותחבורה ציבורית הוגנת שכמעט לא קיימת אצלנו. תנו לנו את זה בצדק ולא כעזרה או צדקה, את השאר נעשה אנחנו. הקמת בית – חולים מרכזי ואוניברסיטה ראויה בגליל יעלו הרבה פחות מלנייד אותנו ברכבות לאוניברסיטת תל-אביב או בית-חולים תל-השומר שזו המציאות היום.
איילת
איילת
מה תהייה ההתייחסות שלך לכל הרעיונות שעולים באתר של הועדה?
באופן ריאלי אין לנו ציפיות גדולות. 6 שבועות לדו"ח סופי זה לא אמיתי.
אבל אולי בכמה דברים קטנים בכל זאת תוכל לעזור.
היי חנית,
אנו בהחלט מתייחסים לכל הרעיונות שעולים באתר של הועדה וביתר מערך הפניות שקיים ברשת (בלוג, פייסבוק, טוויטר)
ההצעות והרעיונות שמועלים ע"י הציבור מתועדים ונשלחים לצוותים הרלוונטים בוועדה.
אכן 6 שבועות הינו פרק זמן קצר, אך לא ניתן לבזבז זמן ולמרוח את הדברים שכן המחאה הוכיחה שיש לתת תוצאות בפרק זמן קצר
צוות מנואל
משום מה תגובתי לא פורסמה.
בכל מקרה – כתבתי אותה גם כאן – בבלוג שלי. אתם מוזמנים לקרוא בזמנכם החופשי:
http://smonkey.site.co.il/blog/archives/2144
היי גיא,
תגובתך הקודמת פורסמה היום
צוות מנואל
מנואל היקר,
המחאה הגדולה נובעת מתחושתם של האזרחים העובדים והתורמים למדינה, כי הם נושאים בעול, וקבוצות אחרות באוכלוסיה נהנות מהגנה.
מלבד הטייקונים ובעלי ההון בהם יש צורך בטיפול מסוג העלאת מס החברות, שיפור התחרותיות, פירוק המונופולים, הקרטלים וכו’, אין ברירה אלא לפנות ולטפל גם בשמורות טבע מוגנות אחרות במדינה:
עובדי הנמלים אשר מייקרים את עלות הייבוא לארץ, עובדי חברת החשמל אשר מייקרים את כל הפעילות הכלכלית בארץ, וכדומה. עוד יותר מכך חייב להיות שינוי מיידי בתרומתם של האוכלוסיה החרדית והערבית לאוצר המדינה. ולבסוף, חוסר היכולת של המערכת האזרחית לפקח על ההוצאות האדירות וההולכות וגדלות של המערכת הבטחונית חייב לבוא לידי פתרון.
בלי לטפל בבעיות האלה, אי אפשר יהיה לרפא את תחושת החנק והניצול של המעמד העובד במדינה.
אם המקורות לצדק החברתי המתבקש יהיה להכביד עוד יותר את הנטל האדיר על מעמד הביניים המרוויח יפה, במקום לטפל בבעיות האמיתיות ובחוסר הצדק, נמשיך לראות את כל מי שיכול עוזב למדינות בהן הוא מרגיש שהמיסים שהוא משלם לא מממנים קבוצות עם הגנה פוליטית חזקה, ואת מי שלא רוצה או לא יכול לעזוב, זועק ברחובות.
קרקע היא הבסיס לכל קיום אנושי.
מראשית הציונות התנועה הלאומית היהודית רכשה והחזיקה בקרקעות כרכוש הלאום. תפישה זאת היתה מעוגנת בעקרונות אותם התווה הרצל, אבי הציונות לפיהן הקרקע צריכה להיות בידי החברה, על מנת לאפשר תכנון לפי צרכי הכלל ולמנוע ספסרות במשאב זה המהווה בסיס לקיום כל חברה. הקמת ה"קרן הקימת לישראל" היתה חלק מהתפישה ההרצליאנית של הציונות. לאחר מלחמת העצמאות, עם השתלטות המדינה על כל הקרקעות שלא היו רשומות כפרטיות, או נוטשו על ידי בעליהן הפלסטיניים בתחומיה, חזון זה של הרצל התגשם כמעט במלואו.
למעלה מ – 90% של אדמות ישראל נמצאות בידי המדינה. היא שולטת בהן לא על מנת לספסר ולמכור אותה לכל המרבה במחיר, אלא כדי לאפשר תכנון ושמושים לטובת החברה כולה. המדינה אינה צריכה "להוציא את הקרקעות לשוק", אלא להשתמש בהן לבניית דירות ברות השגה, אם באמצעות בנייה ציבורית ואם באמצעות מכרז בתנאים שהיא דורשת. כיום נוהגת מדינת ישראל באמצעות "מינהל מקרקעי ישראל", הזרוע המבצעת שלה בקרקעות הציבור, עליהן היא מופקדת כאחרון הספסרים. בתוקף שליטתה המונופוליסטית על הקרקע היא דוחפת מזה עשרים שנה ויותר את מחירי הקרקעות למעלה. לדרך נלוזה זו שתי תוצאות הרסניות: 1 – מחיר הדירות הולך ומאמיר במהירות, 2 – הקרקע, בסיס קיום החברה, עובר לידי קבוצה קטנה של עשירי עשירים. סיבת המחסור בקרקע לבנייה איננה ביורוקרטיה ו"חסמים" למיניהם, אלא רצונו של השלטון לרווחים מונופוליסטיים הולכים וגדלים. גם אם באמצעות חוק הוד"לים החדש ישוחררו לבנייה יותר קרקעות, כל עוד מטרת המדינה (באמצעות המינהל) תהיה למכור אותן ברווח מקסימלי, התוצאה לא תוכל להיות בניית יותר דירות "בנות השגה": שום קבלן שיקנה קרקע במחיר גבוה, לא יבנה עליו דירות זולות. יש להניח שעם שחרור קרקעות על ידי המדינה לשוק החופשי, אכן ייבנו יותר דירות אבל יהיו אלה דירות לעשירים בלבד, ישראלים או לא ישראלים, בעיקר להשקעה.
שכר מינימום – סף שאסור מתחתיו – הוא שכר הגנה של הממשלה על העובד.
שכר מינימום של עובד מזון/מתכת/נקיון ועוד הוא – כ-4,300 שקל לחודש.
מהו שכר מינימום של חקלאי ויצרן מזון כאן בארץ?
כאשר מגינים באמצעות מכסי מגן על תוצרת חקלאית ומזון – שזו הוצאה גדולה במשק הבית, מגינים כאן על מקומות עבודה.
אבל נשאלת השאלה באיזה רמת שכר?
האם ייתכן שכתוצאה ממכסי המגן הללו שכר המינימום של חקלאים, יצרני מזון וכו’ הוא 20,000 שקל בחודש?
יש פה ענין כפול – אנחנו גם משלמים על תוצרת יקרה, וגם על שכר מינימום גבוה.
האם יש כמה סוגים של שכר מינימום במשק? [לבעלי עניין, ולאזרחים לא מקושרים].
הלוא כן? תודה.
שלום,
התחלה מרשימה – יציאה מהירה לשטח. אבל לאיזה שטח?!
אתם חייבים לצאת ולבקר במאהלי מחוסרי הדיור, לא חסרים כאלו בארץ, התעלמות ממאהלים אלו בשלב המוקדם הזה תהיה טעות קריטית.
פריפריה זה לא מספיק – יש מאהלים ויש מאהלים, לכו למקומות בהם אין סטודנטים אלא אנשים שאין להם לאן ללכת כשכל זה ייגמר.
יעל
שלום יעל, תודה.
מתוכננים ביקורים של חברי הועדה במאהלים ברחבי הארץ, נשמח לקבל פרטי קשר במאהלים הרלוונטים כדי לנסות לתאם עימם ביקורים
צוות מנואל
שלום,
יש לי קשרים עם מאהלים ברחבי הארץ, מוזמנים ליצור איתי קשר במייל או בפייסבוק yael havassy.
יעל
תודה יעל,
אנו ניצור עמך קשר אם נצטרך עזרה בתיאום הביקורים
צוות מנואל
בתגובה לאמירה: "ברור כי שום אוסף של צעדי מדיניות מעשיים לא יוכל לספק את עומק ורוחב הציפיות שנוצרו."
אמת, אבל ישנה דרך נכונה יותר לעשות רפורמה. במקום להציע אוסף של צעדים, יש להציג שינוי מהותי באופיו של השוק, משוק המוטה אל ההון, שמא, חלילה, יברח, אל שוק הפונה לאזרח. שינוי אופי שכזה חייב להתבצע כתהליך מתמשך. ראשיתו צריכה להיות בשורה של מהלכי פתיחה מעשיים (כן, כן – פופוליזם), תוך הבהרה שזה רק צעד ראשון. כצפוי, הציבור לא יתרצה. בהמשך יש להמשיך ולטפטף מהלכים שכאלה מדי שבוע-שבועיים: חקיקת חוקים, תיקון תקנות, הקמת תת ועדות ואימוץ החלטותיהן ומנגד להמנע לחלוטין מאותם מהלכים שהציבור רואה כהתרסה ישירה כלפיו, דוגמת העלאת מחירי דלק (שנמנעה) החשמל (שצומצמה), והעברת חוק הוד"לים אם לאמץ את דוגמאות השבועות האחרונים).
הלך הרוח הציבורי נבנה לאורך שנים (והתפוצץ באחת). תיקונו הוא תהליכי. רק כשהציבור יראה שלאורך זמן הממשלה מחוייבת לתהליך, הוא יתרצה.
ודבר אחרון: אמנם ביבי חלש בעשיה, אך כוחו בדברים. אם הוא מעוניין לשרוד – שידבר אל העם בצורה ישירה וסדירה, ושיחדל מהימנעותו ככל האפשר מהופעות ציבוריות. הדבר רק תורם לתפיסתו כזחוח ומנותק. קמפיין ההישרדות שלו החל, ולהצלחה בו נדרשת עבודת שטח אינטנסיבית, אמיתית וממושכת.
לגור בפריפריה-זה עליה ברמת החיים! מספר מחקרים הוכיחו שתושבי הפריפריה מאושרים יותר. כאשר אנו כזוג צעיר עברנו למודיעין ב 1999 לקחנו בחשבון שלא נקבל עזרה מההורים בגידול הילדים (להוציא אותם מהגן, לשמור עליהם כשמאחרים לחזור מהעבודה) אך כך היה המצב גם לשכנים שלנו זוגות צעירים בעצמם, אז נוצרה אחוות שכנים שאחד עזר לשני ועם השנים היתה תופעה שההורים עברו לגור בקרבת הילדים וכולם מאושרים.
ישנם פתרונות מהירים לדיור אכותי כדוגמת השכונות שנבנו עבור מפוני גוש קטיף. חלק מהמפונים דרים עד היום בבתים צמודי הקרקע שנבנו עבורם כפתרון זמני. ישנם לא מעט קרקעות מדינה בשטחים לא ירוקים במושבים/קיבוצים/כפרים/ישובים קטנים שניתן להקים עליהם שכונות, אלה תמיד יחזקו את הישוב הקיים. כיום ניתן להקים גן ילדים ו/או בית ספר בתוך שנה במבנים אכותיים יותר ממה שאנו קבלנו לפני כ 30 שנים, כך גם את שאר מבני הציבור האחרים. כל זאת ובתנאי שאין מלחמות יהודים. על כן צריך בולדוזר (איש ולא ישות) אחרת הכל בחזקת דיבורים ומחשבות….
אני חייב לומר שכל מה שאכתוב כאן עדיין גורם לי להטיל ספיקות באשר ליכולתה של וועדת טרכטנברג לשנות משהו אמיתי בישראל. אני חושש שתפיסתן הכלכלית של ממשלות ישראל ב-15 השנים האחרונות (בעיקר), חייב להשתנות באופן כל כך מהותי, שמסופקני אם זה אפשרי.
אף אם אינני חותר להפלת הממשלה הזו, אני חושב שהחלפתה בלתי נמנעת מסיבות רבות, שכוללות גם נושאים כלכליים-חברתיים, אבל לא רק. אם היינו חיים בעולם אוטופי, הייתי שמח לנקות את אורוות הכנסת לחלוטין (או כמעט לחלוטין) ולהכניס מפלגות שתפעלנה במישורים הכלכליים-חברתיים בעיקר, ולא רק תחת מעטה של ביטחון לפני הכל.
עם זאת – אני בהחלט מקווה ש"צוות מנואל" יצליח לשנות משהו, ואני מאחל לכם הצלחה מכל ליבי.
אבל עכשיו לעיקר:
לאחרונה יצא לי לצפות במס’ קטעי וידאו ואף לקרוא את המסמך המאלף של "נייר הלקמוס", שהוציאו תנועת דרור-ישראל.
הסרטונים מופיעים כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=bHMILr76SOo
http://www.youtube.com/watch?v=imJBw8GtydQ
אני ממליץ לצפות בהם – הרעיונות שהם מציגים מאוד מנומקים ואף הגיוניים להפליא, וכדאי לכם להתרשם מהעניין.
כמו כן, אני חייב לומר, שברור לי לגמרי שהסרת חסמי התחרות לא תביא לשינוי המיוחל, מאחר ואנו חיים במשק מאוד קטן, וכפי שפרופ’ הא-ג’ון צ’אנג תיאר זאת, הסיכוי לתחרות בגודל שמדברים עליה באוהלים – לא תוכל לקרות כאן. הנה לינק מ"כלכליסט" לדבריו שך צ’אנג, שכדאי לקרוא ולהפנים:
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527585,00.html
אז מה כן?
מיסים:
הורדה חדה של המיסים העקיפים, מול העלאה של המיסים הישירים, כפי שאמרו רבים, ובראשם – מס על ההון, מס עיזבון על ירושות מעל סכום מסוים, מדרגות מס נוספות עבור מנכ"לים או כל אדם אחר שמשתכר משכורות של עשרות אלפי שקלים בחודש.
יש לבטל את מס הבריאות או לדרוש את ביטולם של הביטוחים המשלימים שגובות קופות החולים. כיום אנו משלמים 3 פעמים: מס בריאות, ביטוח משלים דרך קופות החולים, וביטוחים פרטיים – כל אלה, עבור אותו הטיפול ממש!
מס על הרכב – יש להוריד באופן דרסטי את המס על רכבים לא-מזהמים. היום, אם אתה רוצה לרכוש רכב לא מזהם משפחתי, אתה צריך להיפרד מלפחות 120 אלף ש"ח, סכום לא הגיוני בעליל. בכל מדינה בעולם, אתה יכול לרכוש מכונית ספורט יוקרתית בכמה עשרות אלפי דולרים, אז הונדה סיוויק בישראל צריכה לעלות בישראל יותר מ-Z3 של ב.מ.וו בארה"ב? זה הרי מגוחך!
חינוך:
מבחינת חוק חינוך חינם – יש להבטיח שהוא אכן נאכף ומתחיל מגיל 6 חודשים. היום אנו משלמים הון תועפות על חינוך פרטי / חינוך משלים, כי מערכת החינוך קורסת ואינה מסוגלת לחנך את ילדינו. המצב כיום הוא כזה, שילדי ישראל משננים חומר כמו "תוכים", ללא הבנה. אנחנו בונים רובוטים ולא בני אדם.
מבחינת ההשכלה הגבוהה – המצב היום הוא, שמי שאין לו כסף, לא יכול לקבל השכלה, ומראש עתידו חסום בפניו. המלגות הן בדיחה עצובה במקרה הטוב. אין מספיק מהן, ומי שכן מקבל אותן, צריך לתרום מזמנו ומרצו בזמן הלימודים, כאשר הסטודנט גם ככה צריך לעבוד במשרה אחת נוספת לפחות, בכדי לעמוד בעול שכר הדירה, חשבונות, אוכל ותשלומים נוספים. לא כולם יכולים לגור אצל ההורים שלהם, ולא מדובר בפינוק.
בנוסף, יש להוסיף מקומות עבודה ותקני מחקר באקדמיה – אנו מאבדים מוחות יקרים, שאחרי הפוסט-דוקטורט שלהם נשארים בחו"ל, תוך ידיעה שאין להם לאן לחזור: המיסים גבוהים, המשכורות מצחיקות, ואין תקנים.
מערכת החינוך חייבת לחזר לבסיס שלה – למה שהיא היתה לפני 30 שנים – לחינוך, במלוא מובן המילה: ערכים, פיתוח פוטנציאל ויצירתיות, הקשבה לצרכי המורה והתלמיד, ותגמול אמיתי למורים מצויינים – שלא ימדדו על פי מדדי ציונים בלבד. וכן – למרות שזה כואב, יש הרבה מורים שלא צריכים להיות במערכת. הם שחוקים מדי, מקובעים מדי, וצריך לפטר אותם אם הם אינם ממלאים את תפקידם.
נושא נוסף בתחום החינוך, הוא קיצור ימי החופש הגדול – ושישה ימים בהחלט לא מספיקים. אין שום סיבה שהחופש הגדול ייארך יותר מחודש.
משכורות:
יש לחייב את כל המעבידים בישראל – בין אם מדובר בחברות ציבוריות, פרטיות או חברות כוח אדם – להצמיד את המשכורות (כולל שכר המינימום) ליוקר המחיה בישראל. זה קל מאוד, זה פשוט מאוד לביצוע, ודורש בסך הכל עדכון מול מדד המחירים לצרכן. ולא פחות חשוב – זה לא יעלה לממשלה אגורה, מלבד המשכורות של אלה שהיא מעסיקה, כמובן.
דיור:
כפי שציינו כאן רבים, בנייה לגובה היא אחת האפשרויות הכי שפויות. יש לתכנן ערים בצורה כזו, שהבניה בהן תהיה לגובה. במרכז הארץ ישנן היום אדמות שמנהל מקרקעי ישראל מפקיע (ראה ערך המטע בן 35 הדונמים של מושב "מגשימים") לטובת בניית וילות נוספות לעשירי סביון. אלה הן אדמות של כולנו, לא של המנהל, ולא יכול להיות שהן מופקעות לצורך 20 ומשהו וילות ענק, כשניתן להקים עליהן לפחות 800-1,000 יח’ דיור ברות השגה לצעירים – ובמרכז.
כמו כן, ניתן וכדאי למסות בעלי מס’ דירות.
במקביל, יש להוריד באופן ניכר את המיסים על רכישת דירה ראשונה בישראל. מוטי ששון, ראש עיריית חולון, כבר הראה שיש לו היכולת להוזיל דירות בשליש! וישנן עוד ערים שמוכנות לקחת על עצמן את בניית הדירות במחירים סבירים.
פנסיה:
יש להחזיר לבנקים את האפשרות למכור קרנות פנסיה לתושבי ישראל, אשר תהיינה סולידיות לחלוטין, ולא תועברנה לידי מהמרים או ספקולנטים למיניהם.
כמו כן, יש להגביל את דמי הניהול שאנו משלמים לרבע עד חצי אחוז, כפי שהיה בתקופת הבנקים שלפני ועדת בכר, או לפחות להגביל את דמי הניהול במצב בו הקרנות מפסידות. אנו משלמים היום בין 1 ל-2 אחוז דמי ניהול – בין פי 4 לפי 8 ממה ששילמנו עד 2005 – בין אם הקרנות מרוויחות או מפסידות, וללא שום הצדקה. במקרה בו חברה ציבורית או פרטית מושכת כספי ציבור, יש לדרוש שעבוד נכסים בשווי ההלוואה שלקח מהציבור, בדיוק כפי שעושים עבור אזרח מן השורה. אין שום סיבה שמשה זוכמיר יצטרך לשעבד את הבית בשביל העסק שלו, ואילן בן-דב יקבל את הכסף ללא שום ערבויות.
ולבסוף – יש להקים גוף ממשלתי שיפקח על פעילותם של ה"מוסדיים" בכל מה שקשור לניהול כספי הפנסיה של כולנו. כיום אין פיקוח ממשי, וכך יכול מר בן-דב לבנות וילה בכפר שמריהו, בזמן שהוא מתחנן שיכירו לו בהפסדים, שהם הכסף שלנו לשעת חירום, לימי זקנה.
ביטוח לאומי:
יש לדרוש שביטוח לאומי יכיר בקשישים סיעודיים ויסייע כלכלית, גם אם הקשיש אינו מאשפז בבית אבות סיעודי ממלכתי (שהתנאים בהם נוראיים), אלא במוסד פרטי.
כמו כן, יש להרחיב את הסיוע לניצולי שואה ולנכים.
אלה הן רק הצעות ראשונות. חלקן כבר נכתבו בעבר, חלקן פחות.
ושוב – אני רוצה לאחל לכם המון הצלחה. אני באמת מקווה שתצליחו, כי כמו שזה נראה כרגע – אתם הסיכוי האחרון שלנו לחזרה לשפיות.
תודה דני על האיחולים,
שיהיה בהצלחה לכולנו
שלום רב.
רכישת קרקעות באיזורי עדיפות לאומית בתוך הקוו הירוק היא משימה לאומית חשובה,הבעיה שהקרקע ממומנת ב 60% מהמדינה במקום שתיכחר בחינם ל50 שנה,מדובר במטרה לאומית עליונה שתעודד אנשים פרטיים לבוא ולבנות ולישב את הנגב, אני מדבר על ישובים כמו טללים, אשלים,אשכול, וכדומה, לא על שדרות או נתיבות.
צוות מנואל לילה טוב,
אכן ציפיות גבוהות יש לכולנו מהוועדה.
בדר"כ אינני נוהג להשתתף בדיוני אינטרנט. אבל מסיבה לא ברורה יש לי תחושה פנימית שאכן הוועדה מגיעה עם כוונות כנות במטרה למצוא פתרון אמיתי לבעייה האמורפית שנקראת "צדק חברתי".
מן הסתם במקרה דנן המילה צדק יכולה להיות מפורשת בצורות רבות, כל זאת בעיני המתבונן. יחד עם זאת אשתדל לצין מהו צדק חברתי בפרספקטיבה שלי
-חלוקה הוגנת של הכנסות המדינה, וכן השתתפות הוגנת בתרומה ליצירת הכנסות עבורנו ועבור מדינתנו (המס שלך הוא בשבילך)
–כלכלת ההון השחור–:
הון שחור מתגלגל בכלכלת ישראל כפי שנקראת- כלכלה שחורה, יש לנו כאן ממש "מאגר גז "מדהים מתחת לרגליים שפשוט בורח לנו ואיננו יודעים לנצל. לא מעט עסקאות מזומן מתבצעות בישראל במטרה לחמוק מתשלום מיסים – מס הכנסה ומע"מ, לא פעם כולנו שותפים לדבר עברה זה במטרה להקטין את גובה התשלום ל"בעלי המקצוע"- בדר"כ איננו חוסכים יותר מהמע"מ ואילו בעל העסק חוסך לעצמו את החבות במס הכנסה ועל ידי כך נמנע ממנו תשלום מיסים (יכול להגיע עד לכ45 אחוז)בגין ההכנסה שנוצרה לו.
עד כאן הכל טוב ויפה, נשאלת כאן השאלה לאן מתגלגים כל הררי המזומנים שנוצרים בהחבא לבעלי המקצוע, התשובה לכך פשוטה מאוד, הם מתגלגים לכדי עסקאות מזומן נוספות, מסות של עסקאות מזומן מתבצעות כנגד בתי עסק שעובדים בצורה מסודרת ומנפקים כדת וכדין ע"פ הוראות ניהול ספרים חשבונית מס קבלה.
למתר לציין שבעל העסק איננו נזק לחשבונית האמורה לעיל שכן היא עשויה לסכנו בתהליך הלבנת ההון.
אנסה לציין את מחזור חיי המזומנים והעדר חלקה של המדינה בגין ההכנסות שנוצרות:
1. לקוח מזמין מבעל מקצוע עבודת תיקון/שרות מבעל מקצוע -לדוגמא איש מזגנים/רופא/מורה פרטי וכ"ו, בגין העסקה משלום לבעל העסק 300 ש"ח במזומן שלא כנגד חשבונית
2. במהלך החודש בעל העסק ביצע כ10 עסקאות כאמו לעיל וצבר כ 3,000 ש"ח
3 בסוף החודש בעל העסק ירד למלון /צימר באילת ושילם במזומן עבור סופ"ש משפחתי
4. בית המלון ניפק חשבונית לבעל העסק, בעל העסק השמיד את החשבונית
אם כך, רק בית המלון שילם מס בגין המזומנים שלי, גם בזאת אינני בטוח שכן מרבית בתי המלון בקושי מגיעים לרווח נקי חייב במס
ישנה דרך להליחם בתופעת הכלכלה השחורה- מניעת תקבול של עסקאות במזומן.
נשמע הזוי…, איך אמנע מחברי לשלם לבעל המקצוע במזומן?! כמעט ובלתי אפשרי. מה שכן ניתן למנוע זה את היכולת של בעל המקצוע להלבין את המזומן. לכן, יש לאסור לאלתר תקבול מזומנים בכל בתי העסק(כמובן שיש חריגים לסעיף נוקשה זה), יש לאסור אמצעי תשלום מזומן בבתי מלון, בתי עסק- חניות לממכר מוצרי חשמל, מכוני ספא , סופר וכ"ו .
ואם בכל זאת קיבל בית העסק מזומן?, אם כך יש לנכות לו 36 אחוז מס במקור.
אכן יש כאן אי צדק חברתי ותרומה לא שוויונית להכנסות המדינה.
—צבא הגנה לישראל–
הערכה רבה יש לי לחיילנו הן בסדיר ובפרט לאנשי הקבע. חיילנו עושים לילות כימים במטרה לשמור על בטחון ילדינו.
יחד עם זאת, נשאלת השאלה מדוע אוכלוסיה שלמה בצבא שמוגדרת כיחידה שאיננה לוחמת, להלן -"ג’ובניק" מהקריה ,או כל חייל אחר שאיננו מוגדר כלוחם(להערכתי כ80 אחוז מאנשי צבא הקבע) יוצאת לפנסייה בגילאים שנעים בין 42 ל 46? מדוע איש קבע משתחרר עם הטבה של כחצי מליון שקל ומעלה ומקבל פנסייה שמנה בגיל כה צעיר תשלומי ספניה משך כ 40 שנה (לפי תוחלת החיים של דורנו). אכן מדובר כאן בנטל אמיתי על כלכלת ישראל וחלוקה לא הוגנת של כספי הציבור.
אין סיבה בעולם שחיילי צבא קבע שאינם לוחמים ישתחררו לפני גיל 65!
אני מפחד להגיד 67, שכן אינני רוצה להסתבך עם יו"ר ועד העובדים של הצבא-להלן "שר הבטחון"
אכן מדובר כאן באי צדק חברתי וחלוקה לא הוגנת של הכנסות המדינה.
אשמח לציין עוד עוולות רבות אבל השעה… וצריך לקום מחר לעבודה והפנסיה עוד רחוקה…
תודה רבה.
יריב
תודה יריב על ששיתפת אותנו בדעותיך
אנו אוגרים את כל ההצעות ומעבירים הלאה את הרלוונטיות ביותר
צוות מנואל
על מנת לצמצם את בעיית הכלכלה השחורה העומדת לפי ה-OECD על כ-190 מיליארד ש"ח בשנה, כ-23% מהתמ"ג, ומשקפת לפיכך אובדן הכנסות ממסים של עשרות מיליארדי ש"ח בשנה, מוצע לאמץ את רפורמת גביית המסים הברזילאית מ-1989 שבאמצעות מתן בונוסים/עמלות לגובי המסים לפי ביצועים או כאחוז מהמס שהצליחו לגבות, הצליחה בתוך שנתיים להגדיל את תקבולי המסים פי 5:
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/1468-0297.00594/pdf
שלום,
ראשית אני מאחל לצוות הצלחה, והתווית הדרך לעתיד.
הרעיונות שאני מעלה נוגעים בתחומים הבאים, אך אינם מיידיים:
1. הקטנת הפערים החברתיים
א. העלאת שכר מינימום
ב. קביעת סל מינימום של שרותים כגון רפואה וחינוך
2. מציאת מקורות כספיים קיימים
א. מיגור הפשיעה
ב. מלחמה בתאונות הדרכים
ג. מניעת עישון
ד. ביטול הקרטלים
העלאת שכר המינימום:
רבים מתלוננים על השכר הגבוה המשולם לבכירים. אני לא. אני רוצה שהמוכשרים יתוגמלו היטב. אני גם לא חושב שניתן מעשית להגביל את השכר מלמעלה – תמיד יהיו דרכים לעקוף את המגבלות.
מצד שני, אני לא רוצה לראות "חזירים" שגוזרים קופון שמן מהשכבות הכי חלשות בחברה רק בגלל שיש להם את הכישרון והחוצפה השליליים "לעשות כסף".
הפתרון לכך הוא העלאת שכר המינימום.
כיוון שכמות הכסף הקיימת מוגבלת, הגדלת השכר המינימום תקטין באופן אוטומתי, ע"י כוחות השוק את השכר ברמות העליונות.
לדוגמא, אם חברת כח אדם תהיה חייבת להגדיל את שכר עובדיה, ממילא ישאר פחות לבעלי החברה.
ברור כי יש גבול להעלאת שכר המינימום, על הכלכלנים לקבוע אותו כך שלא יעלה מדי את האבטלה ויבטא בצורה הוגנת את הערך הכלכלי של העבודות שבהן העובדים מרויחים שכר המינימום.
אל תפחדו מאלו שמאיימים שיסגרו את המפעלים, בעלי המפעלים לא עושים טובה לאף אחד. הם שם כדי להרויח כסף.
כמו כן יהיו תעשיות שיעלמו עקב כך (כמו הטקסטיל בעבר) וזה בסדר. לא כל תעשייה מתאימה לישראל.
קביעת סל מינימום:
באופן דומה יש לקבוע סל מינימום לשירותים בסיסיים, הרבה פעמים עדיף להגדיל את רווחת השכבות החלשות ע"י שרותים מאשר ע"י כסף שעלול להתבזבז על אלכוהול, סיגריות, הימורים וכו’.
זה נעשה כבר ברפואה, חינוך, ביטוח, טלויזיה ויש להמשיך את התהליך. אני בעד הגדלת השירותים האלו, במידה, למי שתרם לחברה ע"י שירות צבאי או שירות לאומי/התנדבותי מוכר אחר.
הגדלת סל המינימום ממילא תקטין את התקציב המדינה הפנוי לדברים אחרים.
מיגור הפשיעה:
עלות הפשיעה למדינת ישראל היא כ 30 מיליארד שקל בשנה, פרט לנזקים הנפשיים והגופניים שנגרמים לקורבנות.
מס’ העבריינים בישראל, שנפתח נגדם לפחות תיק אחד בשנה, הוא כ 150,000 והם מבצעים עברות בתחום אלימות הגוף, הסמים, המין, הרכוש, המרמה ההימורים וכו’.
מס’ העבריינים היושבים בכלא בישראל הוא כ-22,000.
חשבון פשוט מראה כי בכל רגע ישנו "צבא" של כ 130,000 עבריינים מחוץ לכלא המבצעים כ 680,000 עברות בשנה המגיעות לידיעת המשטרה.
(תארו לכם כמה עבריינים מבצעים עבירות חמורות שלא מגיעות לידיעת המשטרה – לדעתי, עוד הרבה יותר)
במצב זה אי אפשר להילחם בפשיעה וכולנו משלמים את המחיר. פשוט לא ניתן לשפוט את העבריינים למאסר כיוון שאין עבורם מקום בכלא.
חייבים לפחות להכפיל או לשלש את כמות מקומות הכליאה במדינה. כל פושע בכלא הוא רווח לחברה.
ככל שיהיו יותר בתי כלא כך יהיה פחות צורך בהם בגלל האלמנט ההרתעתי.
מקורות:
השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל:
http://www.police.gov.il/mehozot/agafTichnon/Documents/pshia.pdf
כתבה בדה-מרקר על בתי הכלא בישראל:
http://www.themarker.com/realestate/1.523412
מלחמה בתאונות הדרכים:
הנזק הכלכלי מתאונות הדרכים הוא כ-5 מליארד שקל בשנה.
נכון, היה שיפור ניכר בשנים האחרונות, אבל עדיין הנזק הכלכלי הוא עצום. יש מספר גורמים לתאונות ויש להילחם בנהגים המבצעים אותם.
יש לרדוף את הנהגים האלו שהורגים ופוצעים אותנו. נהג פרוע זה אופי, זה לא מעשה חד פעמי.
לא צריך לחפש את המפתח מתחת לפנס! מציע להקים מלשינון, אבל לא כזה שישמש לנקמה בשכן: למלשינון ידווחו מספרי רכב של נהגים פרועים. יבוצע מעקב אחר הנהגים שיהיו עליהם דיווחים רבים והם יתפסו לאחר ששוטר התנועה ראה וצילם אותם בפועל מבצעים עבירה מתוך רשימת עבירות חמורות.
מקורות:
מאמר על תאונות דרכים:
http://www.tikiyat-maamarim.com/2011/08/08/%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A4/
מניעת עישון:
גם נזקי העישון עולים כסף רב למדינה. לרוב לא ניתן לגרום למעשנים להפסיק לעשן, אך ניתן למנוע ממעשנים חדשים להיכנס למעגל.
אפשר לקבוע שהתינוקות הנולדים היום – לא יעשנו.
אפשר לקבוע, כי משנת 2030 מעשנים ישלמו מיסי בריאות גבוהים יותר כפי (בעיקר בארה"ב) נהגים המעורבים בתאונות, או נתפסו בביצוע עבירות, משלמים פרמיה גבוהה יותר.
מי שישקר בהצהרה יצטרך לשלם מכיסו עבור טיפולים מסויימים שיקבעו מראש. כפי שהמשקר בהצטרפות לביטוח בריאות לא זוכה בכיסוי הביטוחי.
ביטול קרטלים:
כמעט רוב המשכורת משולמת על שירותים ומוצרים שאין בהם תחרות אמיתית ולמעשה מתקיימים קרטלים ב"קריצת עין": בנקים, דלק, מזון, ביטוח ופנסיה, תקשורת (טלויזיה וסלולרי), רכב, חינוך לגיל הרך.
הפתרון:
- לבצע רגולציה אפקטיבית (כולל משמעות פלילית) על שרותים שההוצאה עליהם משמעותית
- להקים חברות ממשלתיות הנותנות שרות בסיס במחיר זול
(כגון הטלויזיה הדיגיטלית שקיימת, שירות WIFI ציבורי, בנק הדואר שיהפוך לבנק, ביטוח פנסיוני ממשלתי המעניק ריבית צמודה מובטחת של 1-2% לשנה, פתיחת השוק לייבוא, חינוך ציבורי מגיל נמוך)
בהצלחה,
דני
תודה דני על האיחולים,
ההצלחה שלנו היא ההצלחה של כולם
צוות מנואל
הרקע להקמת הוועדה, משקף ניתוק של ההנהגה מהציבור.
בין השאר, כמו שמציין מעלי ה"אזרח דרור", יש כאן כשלון של תפישת הכלכלה המסורתית.
ראש הממשלה ושר האוצר מסתכלים על המוניטורים של הצמיחה ואחוז האבטלה והם שבעי רצון, אבל החולה מפרפר.
אלה המוניטורים הלא נכונים.
אחד הדברים שיעזרו לדעתי לשמר את השיח הערכי שעוררה המחאה, ושאותו הוועדה צריכה להנחיל, הוא מערך של מדדים מקרו כלכליים חדש שסביבם יתרכז השיח.
כמו שמגדירים כיום יעדי גרעון וצמיחה שאליהם שואפים, כך צריך להגדיר יעד במדד ג’יני, והממשלה צריכה להישפט על פי העמידה ביעד זה.
הפתרונות הקלים יהיו הגדלת כמה מיסים ישירים (רווחי הון, מדרגת מס עליונה, חברות), הגדלת הוצאות הממשלה (חינוך), שיפור הרגולציה נגד הריכוזיות, וקצת תיקון של מנהל מקרקעי ישראל. על אף ששינויים כאלה כנראה נחוצים, השפעתם לא תהיה משמעותית.
חבל ל"בזבז" מחאה כזאת מבלי להתחיל לטפל בבעיות הייסוד של המדינה המוסכמים על כולם: השתתפות נמוכה בעבודה (גברים חרדים, נשים ערביות), חוסר שלטון החוק (כלכלה שחורה גדולה באופן משמעותי מהמקובל בOECD, הוצאה לפועל לא מתפקדת, מערכת משפט איטית להדהים, רשויות מקומיות רבות מושחתות), ומערכת פוליטית הנשלטת ע"י קבוצות אינטרסים שונות.
כולי תקווה שלא תסתפקו בפתרונות הקלים.
המצב שבו פוליטיקאים מסתתרים מאחורי מומחים ולא מסוגלים לנהל משא-ומתן אמיתי עם אזרחים שמפגינים על עתיד המדינה מסמן יותר מהכל את מצבה של הפוליטיקה הישראלית.
אבל אם הממשלה בוחרת להצהיר שהיא לא מסוגלת לנהל משא-ומתן כזה ומפקידה בידי הצוות שלך את הסמכות הזו, מה נותר לנו כאזרחים לעשות אם לא להגיב ולקוות ?
האמירה החד-משמעית על אידיאולוגיות שכשלו מאוד מאכזבת. גם אם מדינת הרווחה הישראלית הלכה רחוק מדי, ונדרשו תיקונים שיאפשרו איזון כלכלי, הרעיון הסוציאל-דמוקרטי של מדינה שמחוייבת לתושביה from cradle to grave נכון היום בדיוק כפי שהוא היה נכון בסוף המאה ה-19 ולאחר מלחמת העולם השניה. אולי אפילו נכון יותר, בהתחשב בדפוסי הגלובליזציה.
במקום להמציא מחדש את הגלגל (כפי שניסו בארה"ב, בהקשר אחר, עם ביטול החקיקה מזמן רוזבלט והביאו אי-יציבות כלכלית שמתגלגלת כבר יותר מעשור וסופה עדיין לא ידוע), כדאי ללמוד מנסיון העבר ולהחזיר את ישראל להיות מדינת רווחה.
ישראל בסך-הכל צריכה לבנות מחדש את מנגנוני מדינת הרווחה, שרובם כבר פעלו כאן לפני שנופחו בחוסר-אחריות (כמו הבטחת הכנסה) או קוצצו בחוסר-אחריות (כמו ביטוח אבטלה) או פשוט שובשו על ידי משרד האוצר מטעמים של משילות (כמו הפרת האיזון התקציבי של משק הבריאות הישראלי על ידי איפוס המס המקביל בשנות ה-90′). בתהליך הזה, חשוב להתנתק מאידיאולוגיה סוציאליסטית לא מאוזנת שעלולה להביא לשיתוק הכלכלה (כמו תוספת יוקר אוטומטית בכל מצב) ומאידיאולוגיה נאו-ליברלית לא מאוזנת (כמו המהלך התמוה הנוכחי של משרד האוצר שנועד לפתוח התחרות במשק החלב הישראלי המוסדר, ונעשה בכחש, ללא תועלת ברורה, וגרוע מכל – תוך עוורון מוחלט למתחולל במשק החלב העולמי http://zutot.blogspot.com/2011/08/blog-post_08.html). אסור להתעלם מהצדדים הנבונים שבנאו-ליברליזם (דוגמת כלכלת-החינוך הבריטית) אבל אסור לתת להגמוניה הנאו-ליברלית להמשיך לנהל את המדינה.
להבנתי, רק מדינת-רווחה יכולה לתת מענה לכל המצוקות עליהן מפגינים היום אזרחים בישראל. רק במדינת רווחה ייתכן פתרון מקיף, שוויוני ויעיל לכלל האזרחים. רק מדינת רווחה תוכל להמשיך ולשגשג באופן בר-קיימא לאורך שנים רבות.
אבל גם אם תקבלו את דעתי, האם ועדת מומחים מסוגלת לקדם מהלך שכזה אל נוכח ממשלה נאו-ליברלית, משרד אוצר נאו-ליברלי וגאופוליטיקה שעלולה להביא לכך שבאמצע ספטמבר אף אחד כבר לא יקשיב לה ?
16 אוגוסט 2011
שלום רב,
מבלי לחזור על הסבות והגורמים שהביאו למשבר הדיור, העליה ביוקר המחיה והשחיקה במעמד הביניים – השאלה היא מה הפתרון הנכון לבעית הדיור.
השקעה בבניה והשכרה ארוכת טווח של דירות ברמת בניה טובה ואפילו גבוהה במיוחד – תוך אחזקה שוטפת ומקפידה – תאפשר להרבה אזרחים שלא לרכוש דירה ולהיכנס לחובות שאין הם יכולים לעמוד בהם, אלא לשלם שכירות חודשית סבירה. זאת בתנאי שכל עוד משולם שכר הדירה זכותו של השוכר לגור בה.
היצע של דירות להשכרה לטווח ארוך יגרום לעליה בכמות הנכסים להשכרה לטווחים קצרים במחירים סבירים – ובמקביל לחזרה לשפיות בשווי הדירות.
מאחר והמדינה, קרי "נערי האוצר" אינה נוקפת אצבע – המימון חייב להגיע בעקר מהגופים הפנסיוניים במדינה, המחפשים תמיד השקעות ארוכות טווח עם זרם תשלומים עתידי בטוח – שיידרשו להכנס לפרויקטים ממין זה – כפי שכבר חלקם התחיל ללכת בכוון, אם כי בפועל הם עושים זאת בארצות חוץ…
יש לזכור כי הפרמיות הנצברות בגופים אלה – בסופו של דבר – מקורם מהוצאה מוכרת למעסיקים וזכויי מס למפקידים. כך שניתן לראותם כחלק מתקציב הממשלה לפיתוח מבלי לפגוע בתקציב המדינה.
כך גם תבוא לידי בטוי המשוואה: החסכון במשק = השקעה במשק, לאו דווקא בניירות למיניהם אלא בהשקעה בתשתיות לאומיות מכל סוג – ובפרט בנדל"ן מניב..
עלות כזו מהווה חלק קטן מאד מהפרמיה השנתית המצרפית המשולמת כיום בגין התנאים הסוציאליים במשק – כספים השייכים לאזרחים ולא לחברות עצמן!.
גורם נוסף שיש לרתום לענין הוא המינהל שיקצה את הקרקעות – שתשארנה בבעלות המדינה – ויקבל דמי חכירה מהגופים הבונים [שהמבנים עצמם יהיו שייכים להם].
שכר הדירה יהיה נגזרת של דמי החכירה והעלות בפועל של הקמת הנכסים. מאחר ועלות הבניה אינה שונה באופן משמעותי בין במרכז ובין בפריפריה, הרי שהמשתנה יהיה דמי החכירה שישולמו למינהל.
בכל מקרה, התשואה בפועל [בהנחה שאין הוצאות למימון הקרקע] תהיה גבוהה במיוחד – ובטוחה יותר מאשר כל אג"ח ובודאי מכל מניה.
אם המדינה תרצה לסבסד את דמי השכירות לזכאים – הדרך הפשוטה ביותר היא לתת מענק לאותם זכאים בגבולות דמי החכירה הספציפיים לכל דירה, כשהם עצמם ישלמו את מלוא דמי השכירות הנדרשת לגוף המנהל.
כך ניתן יהיה לבנות ולהשכיר דירות בכל גודל מ 2 עד 5 חדרים לכל שכבות האוכלוסיה – כן, כולל צעירים וגימלאים.
השקעה מצטברת של כמיליארד ₪ יכולה לתת פתרון ל 2,500 – 2,000 יחידות דיור ברמה גבוהה כולל כל השטחים הצבוריים/מסחריים הרלוונטיים לשכונה מעין זו.
עם קצת רצון טוב אפשר לממן בנית עשרות אלפי דירות בטווח של שנים מספר ולפתור אחת ולתמיד את בעית הדיור לאורך זמן.
ובא לציון גואל…
י. שעיה זילברמן
אני מבקשת להציג כאן בעיה שרוב הציבור אינו ער לה. אבל ללא פתרון בעיה זו, כל התוכניות לשיפור המצב, גם אם יצליחו לפרק זמן קצר, בתווח הארוך יכשלו.
מדובר בתהליך חברתי-כלכלי שהולך ומתהווה. ועתה אנחנו כבר בעיצומו.
במו ידינו ובכספי משלם המיסים, מדינת ישראל מעודדת פוליגמיה, פגיעה בנשים, עוני, בורות ופגיעה בילדים האוגרים שנאה וזעם כלפי מדינת ישראל.
תחילתו של התהליך הוא בכוונות טובות. אבל הדינאמיקה שנוצרה תמוטט כל תכנון וכל שאיפה הן לשגשוג והן לצדק חברתי.
כאשר בן-גוריון ביקש לעודד את הילודה, הוא ביקש זאת משום שעם ישראל הושמד ברובו.
הוא ביקש לעזור להורים לטפח את ילדיהם. הוא לא צפה שכספים אלו ינוצלו לקניית נשים לשם הולדה וגם ישמשו ציבור גברים הולך ורב לבטלה מעבודה.
בחינת מקור הבעיה: מדינת ישראל באמצעות הביטוח הלאומי משלמת כספים רבים עבור ילדים. צורת התשלום היא פרוגרסיבית. כך יוצא שככל שיש יותר ילדים בחזקתו של הגבר שהוא ראש המשפחה, ילך ויגדל התשלום שהוא מקבל מהמדינה.
אני מבקשת להדגיש: בעיה זו היא בסיסית וקרדינאלית אם לא תטופל בהקדם היא תמוטט את כולנו לעוני, חוסר תפקוד ואלימות שאין לה סוף.
התוצאה של התנהלות זו
1. במגזר הערבי גברים רבים קונים לעצמם, מכספים אלו, נשים רבות כדי להגדיל את מספר הילדים. כך הם מזדכים על כספים רבים יותר.
2. כספי המדינה שהועברו לראשי המשפחות עבור רווחתם של הילדים, מנוצלים למעשה לריבוי ילדים. מנהג הפוגע הן בנשים והן באותם ילדים שאינם זוכים ליהנות הן מהכספים ששולמו עבורם והן מתשומת לב ההורים המשופעים בעשרות ילדים.
3. גם במגזר היהודי כספים אלו מעודדים אבטלה מרצון ולהסתמך לשולחנה של המדינה.
4. נוצרת בעיה קשה של פוליגמיה.
5. הבעיות הנולדות בשל פוליגמיה צריכות להדיר את עיני הציבור משינה.
בבקשה תאזין ותקרא באילו בעיות מדובר.
http://www.art-gallery-yona.com/about-mazada-exhibit-heb-3.html
מסקנה: כספים רבים שאמורים היו לפתור בעיה, משמשים כדלק ליצירת בעיות רבות וקשות בהרבה לפתרון. ביניהן יצירת אוכלוסיות מצוקה ואלימות הולכות ומתרבות בקצב הולך וגדל.
אוכלוסיות שאינן מורגלות בחיים נורמטיביים של עבודה ותרומה לקהילה.
פיתרון: על המדינה לשלם לראש המשפחה בצורה פרוגרסיבית הולכת ויורדת עד הילד השישי. מהילד השישי ועד לעשירי המשפחה לא תקבל כספים על ילדים אלו והכספים יועברו למוסדות חינוך. מעבר לילד העשירי המדינה תטיל מס פרוגרסיבי הולך וגדל על ראש המשפחה. גם מס זה יועבר למוסדות חינוך וינוצל לטובת הילדים. ( חשוב שהציבור ידע כי מי שמעמיס על המדינה הוצאות בניית מוסדות חינוך והפעלתם מעבר לכל פרופורציה, צריך לקחת חלק בפתרון הבעיה שהוא יוצר)
כך ניתן יהיה לבנות מערכת חינוכית לגיל הרך מבלי שהמדינה תצטרך להוציא כספים רבים.
התוצאה שתתקבל:
1. כל הציבור ייהנה מתמיכה שוויונית בילדיהם.
2. אנשים שירצו להוליד ילדים רבים יצטרכו ללמוד להיות אחראיים למעשיהם.
3. כסף רב יותר יוזרם למוסדות החינוך ממנו ייהנו הילדים. בדיוק כפי שחשבו מלכתחילה להיטיב, בכסף זה, עם הילדים. כך יגדל דור חדש של אנשים לומדים, עובדים, אחראיים למעשיהם, תורמים לחברה. וגם, נושאים בקרבם פחות זעם.
4. בהזדמנות זו תפגע המערכת הכספית המעודדת פוליגמיה.
אני רואה חשיבות רבה בתקון עוולות אלו
ומאחלת לך פרופ’ טכטנברג, הצלחה במשימתך החשובה.
כל טוב,
יונה
תודה יונה על איחוליך,
אנו עושים את כל המאמצים בכדי להצליח במשימה
צוות מנואל
איך יכול להיות שכבר כ 5 שנים יש מדד של כ4 אחוזים לשנה איך הציבור הגדול שעובד במיגזר הפרטי יגמור את החודש כשאין שום הסכם שכר חדש ארצי כמו תוספת היוקר שהיתה בזמנו או סידור אחר כלשהו לא פלא שאנשים לא גומרים את החודש
רבים מילדי ישראל שייכנסו עוד שבועיים לכתה א’ יהיו חרדים ומספרם עולה משנה לשנה. הכיבוש והחרדים הם הבעיות העיקריות של המשק שלנו, כל שאר הבעיות שמוחים עליהן הצעירים כיום, הן תוצאות אותן רעות חולות : כיבוש וחרדים.
הילודה הבלתי הגיונית של החרדים, שהרי גם רצוננו בילדים הוא משאב שעלינו להתחלק בו בעולם צפוף ודל במשאבי מים ואנרגיה, ואי השתתפותם בעבודה ובהגנה- הם חוצפה וניצול חסר גבולות שמטילה עול הולך וגובר עלינו, מעמד הביניים.
כל רעיון שיביא פרופ’ טרכטנברג יהיה בו בבחינת "גריז על חלודה" אם לא ייפתרו בהליך ממושך וכואב בעיות הכיבוש והחרדים.
איילת
איילת,
כיבוש וחרדים זו כמו סיסמה שאפשר להתחבא מאחוריה ולא לראות את הבעיות של ממש.
ה"כיבוש" הוא לא טוב וכולם מסכימים על זה, כל אחד מסיבותיו שלו. אבל הסיבות לכך שהוא לא מסתיים הן מגוונות ולא תלויות בהכרח בממשלה שלנו (אלא אם רוצים האשמות חד צדדיות). אין היום מנדט מהעם לקיים את דרישות הפלסטינאים וגם כשקיבלו מה שהם רוצים הם התקפלו. כך שנצטרך להסתדר בנתיים בלי סיום ה"כיבוש".
לגיב החרדים- איש באמונתו יחיה. אין בעיה שאדם רוצה להיות חרדי ולכן לדעתי אין להאשים ציבורים שלמים על אמונתם. עם זאת, העובדה שהרבה חרדים לא משתתפים בנטל היא קביעה ציבורית של מקבלי החלטות שעד כה היו חילוניים. אין כאן ענין של חרדים, חילוניים, ערבים, יהודים וכו’- יש עניין של שוויון. כל אזרח צריך להשתתף בנטל (אם בשירות צבאי או שירות לאומי), המדינה חייבת לאכוף זאת ולגבי עבודה- המדינה חייבת להפסיק לשלם קצבאות המעודדות חוסר עבודה, אבל לפני כל זה צריך לייצר המון מקומות עבודה. כי כש-600,000 איש שכרגע לא עובדים פתאום ירצו לעבוד, לא יהיה להם היכן לעבוד (ובאופן מיידי זה רק יפגע בשכר של כולנו).
לכן סיסמאות זה נחמד, אבל זה לא עוזר וזה רק מפלג. עדיף פתרון אמיתי מתוך ראיה של המצב כמו שהוא.
לחגי שלום,
קראתי בעיון את תשובתך לאמירותיי הקצרות ואני רואה בך בר שיח אמיתי- אלא שאני לא חושבת שכאן הבמה המתאימה לכך. אמירותיי לא היו סיסמאות – אלא מחשבה ונסיון מבוסס, מזה שנים רבות, שלא נזקקה לגל המחאה הנוכחי כדי להבין שכך אי אפשר להמשיך. אני למשל רואה בהזנחת מערכת החינוך וההשכלה שלנו איום על קיומנו הגדול אלפי מונים מאירן חיזבאללה וחאמס יחדיו. אין לנו משאב חשוב יותר מן הילדים הללו. יכולה רק לספר לך כי כיצואנית הנמצאת בראש שרשרת המזון ומייצרת מוצר ייחודי שאין לו מתחרים רבים בעולם, אני נתקלת יום יום במגבלות שהכיבוש מטיל על השווקים החשובים ביותר שלי (וזה עוד לפני ההצהרה בספטמבר). אני לא רואה בכך סיסמאות אלא מהות אמיתית וכואבת. לצערי החרדים ממש לא נוהגים כאיש באמונתו יחייה אלא כופים עליי את אחזקתם בגלל קוניוקטורות פוליטיות של עסקנים ציניים וחסרי כוון. חשבת על זה שאת בחירתם ללדת 8 ויותר ילדים הם מטילים עלי, שכל ילד שבחרתי להביא לעולם נשקל בראש וראשונה ביכולתי לפרנס אותו בעבודה מאד קשה ולתת לו חינוך והשכלה ראויה שתעמיד אותו על רגליו? היום אני רואה את ילדיי כורעים תחת הנטל הזה (חרדים), בוחרים לא להביא ילדים כי אין להם אפשרות לפרנס אותם בראיה עתידית, יודעים שלעולם לא יוכלו להגיע לבית משלהם, ובעיניים כוויות ומתנצלות מגששים דרך לקחת את התעודות היוקרתיות שרכשו בעמל רב שלי ושלהם במוסדות הטובים ביותר שיש לנו להשכלה גבוה – ולהשתלב באוסטרליה ואולי קנדה…אם שמת לב כתבתי "בהליך ארוך וממושך.." אבל צריך להתחיל בו כדי לתת לילדיי תקוה.
איילת
להצעה – חרדים וכו’ – הפתרון ידוע לכולנו, שנוי שיטת הבחירות, ולאחריה שנוי שיטת הממשל, מדוע אין דרישה כזו? , כי היא אינה עונה לצפיות הפוליטיות מהמחאה או שהמחאה באמת מייצגת אינטרסים צרים?
"הכיבוש והחרדים הם הבעיה". הערבים שלא משתתפים בשוק העבודה – לפחות לא בחלק שמשלם מיסים, הם לא הבעיה חס וחלילה.
להחזיר שטחים ולהוסיף שלוש מאות אלף חסרי דיור לשיטתך זה הפתרון.
פרופ. טרכטנברג שלום,
אני קורא את ההצעות והתגובות לבלוג שלך המרגש ומתמלא צער. להערכתי, המחאה (אני קורא לה המאבק) הולך וגווע ברגע שהמוחה מציע את הפתרונות. אם שמת לב שבעת ההפגנות הקריאות העיקריות היו: צדק חברתי ושנוי התפישה הכלכלית חברתית במדינה. שנוי זה לא ניתן לממש באמצעות ועדות שמטבען מחפשות אחר פתרונות רציונליים שמנסים לשנות במשהו את המצב של העם. לשם כך דרוש הרבה יותר והיותר הזה עדיין לא חדר לליבותיהם ומוחם של המפגינים ושל האוכלוסיה התומכת בהם מהכורסא. האם אתה ,פרופ. טרכטנברג ,היית מסוגל לבצע שנויים משמעותיים הנוגדים את השקפת עולמך? אני מניח שלא. למה אתה והועדה מניחים שהשלטון הקיים ,המקדש את השוק החופשי ואת מזעור המעורבות הממשלתית במשק ,תוכל לקבל שנוי כזה? אם הם יוכלו לקבל ,זה יהיה רק את אותו החלק שבה אין סתירה בין הנאמנות לתפיסה הכלכלית הניו ליברלית לבין השנויים המוצעים.
לדוגמא: תציע לנתניהו RENT CONTROL ע"י הרשויות המקומיות או חוק ששכר דירה לא יעלה ,למשל על 3.5 % מערך הדירה לפי קביעת שמאי ממשלתי. תציע העלת מס חברות ל – 35% . אשמח לשמוע ולראות את פני שר האוצר וראש הממשלה כאשר הצעה כזאת תבוא לפניהם.
על כן, יש להודות ולומר לציבור המוחים ולאותם מאות האלפים בכיכרות את האמת, אין לועדה הזאת הגבוי והמנדט לשנות את ישראל מיסודה מכלכלה ניו ליברלית וקפיטליסטית טהורה למדינה סוציאל דימוקרטית.
על מנת לא להיות ביקורתי בלבד ,אנסה להציע כאן איזה כיוון שאולי כדי ללכת וללמוד ממנו. בדקו את מעשי הממשל הברזילאי בעשר השנים האחרונות וכיצד אפשר להכיל שוק חופשי עם כלכלה חברתית סוציאליסטית ולהצליח. אשמח להיות לכם לעזר בנושא.
בברכה,
אורי אלדר
אורי שלום,
תודה על תגובתך
לדעתנו יש לועדה את המנדט, הרצון והיכולת לעשות שינוי אמיתי.
נשמח לבדוק את הצעתך לגבי מעשי הממשל הברזילאי בעשר השנים האחרונות, אתה מוזמן להעביר את החומר הרלוונטי ל"קול קורא"
אירגון המאפשר לציבור להעביר דרכו הצעות ומידע רלוונטי הנוגעים לנושאים בהם עוסקת הוועדה
ראה פרטים נוספים בלינק הבא
https://www.facebook.com/note.php?note_id=266019823409628
צוות מנואל
מחירי הנדלן בעיקר בגוש דן עלו בצורה פראית מכיוון שהביקוש עלה על ההיצע.
הפתרון במרכז הוא לבנות לגובה. אם יהיו מאות מגדלים בתל אביב לא בכולם יגורו
עשירים אלה גם מעמד הביניים. במגדלים הללו צריכות להיות בעיקר דירות סטודיו קטנות ובינוניות. בסופו של דבר היצע גדול יוריד את המחירים.
כמובן שאם מצופפים את העיר כדאי שתהיה גם רכבת תחתית מסועפת ומתפקדת
שתגיע לכל גוש דן – כך גם האוויר יהיה נקי יותר וניתן יהיה סוף סוף לנשום.
שלום רב.
יש לי הצעה אחת שלדעתי יכולה לתרום מעט להכנסות המדינה: לאפשר למשרד התקשורת להקרין פרסומות הערוצים הממלכתיים (ערוץ הכנסת, ערוץ חינוכית וכיו"ב).
לצוות מנואל שלום!
אני מאוד שמח על פעילותכם לגיוס דעות מהציבור. פעילותכם פה באתר, בפייסבוק וביקורו של הפרופסור במאהל הינם צעדים ברוכים. נראה שלשם שינוי, יש מישהו לבטוח בו. עיני העם נשואות אליכם, אל תכזיבו!
שלחתי לכם כבר את דעתי על הצעדים שצריכים להיעשות אבל אני לא בטוח שקיבלתם, אז אני מצרף פה לינק (לפייסבוק):
https://www.facebook.com/note.php?note_id=271904269491165
תודה אלכס על קריאות העידוד,
אנו עושים את כל המאמצים בכדי להצליח במשימה
ההצלחה שלנו היא ההצלחה של כולם
צוות מנואל
חגי כהן הפנה קודם להרצאתו של דר’ ירון זליכה שמדבר על חסמים תחרותיים, שמחזקים מונופולים, מקטינים כמויות סחורה, מצמצמים מקומות עבודה ומעלים מחירים. דר’ זליכה חוזר שוב ושוב על הטיעון שהסרת החסמים יביא לצמיחה, להגדלת התל"ג, ליצירת מאות אלפי מקומות עבודה ולצמצום העוני והפערים הכלכליים.
לטעמי, כמו דעתו המלומדת של דר’ זליכה, החסמים התחרותיים הם הדבר העיקרי שמביא לעליית מחירים והגדלת העוני.
אשמח לשמוע התייחסות כלשהי מצד הוועדה בעניין חקיקה נדרשת להסרת חסמים תחרותיים. אמנם, מדובר בעניין מורכב, הנוגע לכל תחום ולכל שוק בישראל (אולי מלבד שוק הסלולר בו שר התקשורת כחלון עושה חיל). ואולם, פתרון זה לא נדון כמעט בתקשורת ומאחר שזהו עניין חשוב ביותר – אשמח להתייחסות כלשהי של הודעה, כאן, בתקשורת ובהמלצות.
אורי שלום,
ביום ראשון נפרסם ראיון שנערך עם דר’ שלומי פריזט, יו"ר ועדת התחרותיות והמחירים
נפנה אותך אל הלינק ברגע שהראיון יפורסם
צוות מנואל
היי אורי,
להלן לינק לראיון שהתקיים עם דר’ שלומי פריזט, יו"ר ועדת תחרותיות ומחירים
http://www.teammanuel2011.org.il/?p=131
הכי חשוב לקצץ בביטחון.
בדיוק ראיתי בדה מרקר היום כתבה על ספיר שהצליח בכך: http://www.themarker.com/opinion/1.744816
אין מה לעשות, העלאת תקציב הביטחון כל שנה מבוססת על הפחדת הציבור. חייבים להפסיק את ההפחדה ולקצץ במקום שהוא הקל והנכון ביותר. בשביל עתיד טוב יותר חייבים להיות קצת אופטימיים. אם ספיר הצליח אז אין סיבה שגם נתניהו לא יצליח חהגיע להסכמה רחבה ולקצץ מהצבא העצום שלנו.
קיצוץ בתקציב הבטחון יכול אמנם להוסיף לקופת המדינה, אבל התמקדות בו היא למעשה הטיית-עיניים מהבעיות השורשיות שכבר הוזכרו פה מספר פעמים : חוסר תחרותיות, מונופולים, פוליטיקאים הקשורים בבעלי-הון, ושיטה שאינה לוקחת בחשבון את הערכים האקולוגיים כחלק משמעותי מצרכי האזרח.
מנואל יקר,
הכנות נשקפת מדבריך וטוב הלב מעיניך, לגבי כישוריך אני סמוכה ובטוחה שהם המעולים שבמצויינים.
אני מאחלת לך מקרב ליבי שתשכיל להיות נאמן למשימה, לעם ולליבך- אם כך תהיה ותעשה, בלתי נמנע שתחזק ותעזור להבנות את החיובי שבמהפכה הזו. ולא משנה מה יעלה בגורל הוועדה, תוקפה ותוצאותיה או הממשלה שמינתה אותה (ואותך)..
אני מרגישה שאתה מבין שהרגע הר גורל ואין מקום לזיוף קל שבקלים.
אני מניחה שאתה מודע יותר ממני לאין ספור הסתברויות המכשולים וההתפתחויות האפשריות, אין ספור המפסידים והמרוויחים הפוטנציאלים. לאין נודע.
על הסימפוניה הזו מנצח החוש לנכון ולטוב, לכן אנחנו הרמוניים, שלווים ויצירתיים בלי כל יד מכוונת או חוק מגביל. אני מזמינה אותך פשוט להצטרף לכוונה הזו, להיות נאמן למה שנכון ולשכוח את כל השאר. אזי מובטח לך ולנו שתרומתך לסימפוניה תטיב ותשקף את כל הכנות, טוב הלב, הידע, הנסיון, התבונה והכישורים שבורכת בהם. גם דו"ח מדינה יכול להיות סימפוני והרמוני אם יש בו שיר פנימי שמצטרף לכוונת הכלל, אך דע גם שאוזננו רגישה וקשובה לצלילי מכונה חסרת נשמה וכסאות מוסיקלים פוליטיים, לא עוד. אנחנו לא ניתן לזה לעבור.
הייתי מציעה לך להיות בצד הטוב של ההיסטוריה, אבל האמת היא שהנס הגדול בימים אלו הוא שאנו קופצים מעבר להיסטוריה – כולי תקווה שיתברר כי אתה בין הקופצים והמשיטים את הספינה אל חוף מבטחים. אל החוף שנטשנו לא נחזור.
בכבוד רב,
אזרחית באוהל
אנו מודים לך על תגובתך,
אנו בהחלט עושים את על המאמצים הדרושים בכדי לבצע את המשימה בהצלחה
צוות מנואל
Pingback: מאהל התקווה קורא לציבור להביע את דעתו בוועדת מנואל | מאהל התקוה
פרופ’ טרכטנברג,
נתניהו כבר הודיע שהוא אינו מחוייב להמלצות הוועדה שלך. יש שתי תגובות אפשריות להצהרה הזו: או לכתוב המלצות שאין זה סביר שנתניהו יסכים ליישם אותן, וכך להחזיר את כובד המשקל של ההכרעה בחזרה אליו מבלי לעוות את המציאות רק כדי להתאימה בצרכים הפוליטיים של ראש הממשלה; או להודיע לנתניהו שהוועדה לא תתכנס ולא תפרסם המלצות אלא אם אלו תהיינה מחייבות. כל בחירה אחרת תהפוך את הוועדה לחסרת משמעות. מה בכוונתך לעשות?
דובי שלום,
רה"מ נתניהו אמר בדיון כלכלי בלשכתו כי הוא משוכנע שהממשלה תאמץ את מסקנות ועדת טרכטנברג וכי יש לו אמון מלא בה.
מנואל מרבה להצביע על הנקודה כי המחאה הינה כל כך עוצמתית ואף ממשלה לא תוכל להתעלם מהמלצותיה, בטח לא הממשלה שמינתה אותה
צוות מנואל
צוות מנואל שלום,
השינוי שכולנו מצפים הוא עמוק, המצב כיום מעוות כמעט בכל תחום שאנחנו בוחנים:
צריכה אישית: המון מוצרים עולים לנו הרבה כסף למרות שאותם מוצרים עולים פחות בחו"ל. אז תנובה מרויחה אמנם פחות בארהב כיום אבל אני בטוח שהם לא מוכרים בהפסד. אז הם יכולים למכור את אותה התוצרת באותו מחיר בארץ ועדיין להרויח.
תנובה במקרה הזה היא רק דוגמא, הבעיה לעומת זאת זהה בכל מקום – חוסר תחרות, חוקים כובלים וחסמי שוק גדולים שלא מאפשרים לשחקנים חדשים להתחרות בוותיקים.
כיום למעשה יש שוק חופשי במוצרי החלב אבל אף אחד לא יכול לייבא תוצרת מחו"ל בגלל חסמי שוק שבעצם מונעים תחרות – כלומר השוק חופשי אבל החברות לא מתחרות וממשיכות להעלות מחירים.
שוק הדיור למשל, אין תוכניות משמעותיות של פינוי בינוי ואין השקעה מהותית בתשתיות. הרכבת התחתית שהולאמה עדיין לא התקדמה לשום מקום ואין שום לחץ מכיוון הממשלה לבצע את הפרוייקט. להזכירכם, התוכנית לגבי הרכבת התחתית היתה אמורה להסתיים ב2012, אח"כ 2014, אח"כ 2017. האם העבודות התחילו, לא ממש. אפשר לייצר תוכנית לפריפריה אולם חייבים לספק לאנשים דרך להגיע לפריפריה כמו כן לעבוד במרכז ולגור בפריפריה, רכבת מהירה ויעילה תפתור את הבעיה הזאת. כשלים נוספים בשוק הזה הם:
1. אין שום דבר שמדרבן קבלנים לבנות, המדינה מאפשרת להם לשבת על קרקעות ולא לשלם מס רכוש ובכך למקסם את הרווחים בכך שהם שולטים בחוסר.
2. אין שום תוכנית שמדרבנת פינויי בינוי, במידה והמדינה לא רוצה להפשיר קרקעות היא חייבת לעודד פרוייקטים כאלו. את זה אפשר לעשות באמצעות חקיקה מחייבת שתאפשר התחדשות עירונית באזורים מסויימים. עידוד של תמ"א 38 הוא מיותר שהרי הוא מנציח בעיות חניה ובעיות תשתיות. את כל תל אביב למשל אפשר להכפיל שהרי חצי מהבניינים בתחומה הם בגובה 3, 4 קומות.
3. שיווק קרקעות מדינה למרבה במחיר בלי שום התחייבויות על הקבלן. שיווק של קרקע חייב להיות רק במסגרת המחיר למשתכן כאשר לקבלן יש זמן קבוע בחוק שבו הוא חייב להשלים את הבניה. לא השלים, ישא בקנס ויקבל עדיפות נמוכה יותר במכרזים עתידיים, כמו כן, יאבד את זכותו בקרקע.
4. דירות יוקרה, עם כל הכבוד לצרפתים, לאמריקאים ולכל יהודיי העולם, מדינת ישראל שמחה לקבל אותם אבל אין שום סיבה למכור להם את כל הנכסים במחירים נמוכים (ביחס למשכורת שלהם) כאשר הדירות רוב השנה ריקות. בעל דירה שהוא לא תושב ומרכז חייו הוא לא בארץ חייב לשלם מחיר שונה ומס שונה שיגלם את ההפרש בין רמות המחיה של הארץ וחו"ל. אנחנו לא מסוגלים להתחרות בהם ובמטבעות החזקים שלהם. היה ומשפחה רוצה לעבור לגור בארץ, ברוכים הבאים, היה ומשפחה רוצה לקנות לה דירה לקיץ יש למסות אותה, את הרווחים ממיסים אלו אפשר לממן סעיפי דיור אחרים.
הערה אחרונה, ברור לכולם שרומא לא נבנתה ביום אחד ושהוועדה לא תשפיע מיידית אולם היא חייבת להגדיר תחילה מדדים עבור תחומיי החיים שלנו והמשק שהם הגיוניים. כמה משכורות צריך כדי לרכוש דירה ? איזה אחוז מהתל"ג צריך להיות עבור צריכה אישית. אם המדדים האלו יממושו נקבל בסופו של דבר מדינה שנוכל לחיות בה. כולי תקווה שוועדה זאת תגשים את החלום של כולנו, את החלום של המדינה שלנו.
למרבה הצער, נוצר הרושם שמה שהצוות מתכוון להציע זה עוד פגיעה במעמד הביניים לטובת המגזרים החרדים והערבים. הגדלת המיסוי הישיר והפחתת המיסוי העקיף תפגע קשות באלו שטורחים לדווח על המסים שלהם, תגדיל את התמריצים להעלמת מס, תגדיל את התמריץ לבטלנות ותקטין את התמריץ לעבודה. וזה עוד לפני שדיברנו על הפגיעה המתוכננת בחסכונות והעלאת המיסוי עליהם – עוד פגיעה במי שעובד קשה וחוסך את עמלו.
זה יהיה מגוחך ואירוני שמעמד הביניים יתעורר מהאופוריה ויגלה שהוא הנפגע העיקרי במחאה שעורר.
הפחתת המע"מ באחוז או שניים תקח תקציבים אדירים אבל לא באמת תשמח אף אחד במדינה, ובאופן אירוני, דווקא הטייקונים יהנו. בעסקים שאין בהם תחרות, הפחתת המע"מ לא תגולגל לצרכן אלא לכיסו של הקרטל.
במקום זה יש שני צעדים שיכולים לחולל מהפכה אמיתית, לא שינויים קוסמטיים.
ושיגרמו לכך שהצוות שהוקם ייזכר לטובה עוד דורות ויגרום הקלה אמיתית להמוני אנשים.
האחד הוא שינוי תוכנית הבינוי הארצית כדי לאפשר בניה צפופה. במקום ערים פרבריות כמו מודיעין, אנשים רוצים לגור בערים כמו ניו יורק, לונדון ומרכז תל אביב (שאפילו היא לא צפופה מספיק). צריך לקלוט שלא חייבים חניה לכל דירה, ולא פארקים ירוקים ענקיים ליד כל בית. מה שאנשים אוהבים ורוצים זה צפיפות עירונית. כשיהיה היצע גדול יותר של בניה צפופה, המחירים באזורים שבהם אנשים רוצים לחיות, אזורים עירוניים צפופים, ירדו.
הצעד השני הוא מתן שכר מינימום לחיילי חובה, לפחות אחרי שנת השירות הראשונה. זה צעד נכון מוסרית. הוא נותן למגזרים שמגיע להם ומעודד גיוס של חרדים. הוא נכון חברתית (יפסיק את הבזיון הנורא של חיילים שבורחים מהצבא כדי לעבוד ולפרנס את הוריהם ואחיהם), וזה נכון גם כלכלית – כי זה יגביר את הצריכה ויתן לצבא תמריץ לשחרר כוח אדם מיותר בתום זמן קצר יותר של שירות, כדי להפנות תקציבים למשאבים ראויים יותר.
לא מסכים שמעמד הבניים צריך להפגע מעלאת המיסים הישירים ותוספת מדרגות מס אם המדינה מחזירה כספים אלו לאזרח בהורדת יוקר המחייה כגון במיסוי ובתשלומים שהאזרח נידרש להוסיף ביטוח משלים .ביטוח סיעוד.
(בכל המערכות) לדעתי אין לשלם גם קיצבת ילדים במקום זה יש להחזיר לכל משפחה עד הילד 4 ולזכות במס בצורה פרוגרסיבית במס הכנסה . כלומר רק משפחה שלא מגיעה לסף המס תכנס למסגרת מס שלילי ותקבל מהילד או הילדים קיצבה.(התנאי לא יותר מ 4 ילדים) התשלום עבור ילד מתום חופשת הלידה עד החובה יהיה על חשבון המדינה. .( לא יתכן שהאם תעבוד על מנת לשלם בו את המעון).המיסים העקיפים יכולו רק על מה שמעלה את יוקר המחייה . לדוגמא על הדלק בנזין וסולר לא להטיל מס כי מיקר את החשמל ההובלה והיצור ככל שיצור זול יותר ניתן להוזיל מחירים זה גם עוזר ליצוא.להטיל מס פחות על רכב משפחתי ירוק ולהעלות מיסים על רכב פאר . ( אין לשכוח שהרכב משמש גם לעבודה .( בניו יורק לא זקוקים לרכב בגלל התחבורה המפותחת הרכב חונה ליד הבית ורק בסוף שבוע הוא בשימוש לפנאי.) תמיד יהיו רכבים בשימוש השינוי בעתיד שהמכוניות יהיו מצויידים במנועים חשמלים או סולרים.מחיר המים כולל המס אינו צודק מים הוא משאב של העם ולא של תאגיד לשם רווח.ביטול המושג דירות נופש כל דירות הנופש היא עקיפת חוק החופים. כל דירות הנופש בנויות ליד הים ( אף ייזם לא בנה דירות נופש בפנים הארץ.)
צריך לתקן את חוק 300 המטר ל600 ויותר ליד הים יותרו רק טילות מגרשי משחקים ופרקים .קרקע במרכז העיר ובשיפוליים לא חסר כל הבניינים הרקובים משנות ה50 עד 70 ללא חדרי ממד וללא חנייה לדירות ( בניינים של 2 עד 3 קומות (גובה התקרות 4.5 מ) ניתן לפנות ולבנות (לא לחזק) בנינים6 עד8 קומותבקומה המפולשת חנייה עבור כל הדירות הבניין המשותף בתקן רעידות אדמה וכולל ממד .הבעייה היא לא התנגדות הדיירים אלה שנתיים לקבלת אישורים עבור היזם..(אצלנו כמו שאצלנו יקימו ועדה רק אחרי רעידת אדמה כש50% מהביינים בתל אביב יקרסו. (גם ביתר הערים) קיים משרד הקרוי הגנה על העורף (מתן וילנאי) והמציאו את תמ,א 38 טלאי על טלאי .במקום ניצול הקרקע הקיים (אין צורך מקרקע מהמנהל ).אין צורך בהתפשטות הערים הוזלת כל מרכיבי הבנייה ושיטות בנייה מהירות יוזילו את הדירות .לבטל מס השבחה במקרה של פינוי ובינוי מחוייב.יש צורך בבולדוזר כי תוקעי מקלות בגלגלים לא חסרים .
תודה לכולם על כל הרעיונות וההצעות
אנו מתעדים את ההצעות ומעבירים הלאה את ההצעות הרלוונטיות ביותר
צוות מנואל
תענוג לראות סוף סוף דיאלוג בין אנשים שונים בעם, הרוח הזו היא חדשה ויש בה הזדמנות לשינויים מרתקים… ברמה האישית, אשמח להתייחסות רצינית על מיסי הרכב בארץ שהם הגבוהים בעולם! (87% + 7% מכס + 16% מע"מ) – כאמור היום אין אלטרנטיבה ראויה להיות בלי רכב (תחבורה ציבורית לא כמו באירופה ולא בסופשבוע)
http://www.themarker.com/cars/1.744824 הכתבה הזאת מסבירה את כל הנתונים החשובים…. למשל נתונים מעידים על כך שהישראלי נוסע הרבה, במכונית ישנה, כי אין לו אלטרנטיבה ראויה. המס המוטל על מכוניות והדלק כבר אינו מס תענוגות, אך עם הכנסות של 9.3 מיליארד שקל בשנה לתקציב המדינה, יהיה קשה לרשות המסים לוותר עליו.
אפילו קיבלנו ביקורת קשה על מדיניות מס זו ב OECD.
לדעתי יש מקום ליצירתיות גדולה כמו מכונית ראשונה עם מע"מ בלבד, או מכוניות מזהמות עם מס גבוה יותר, כרגע המצב קשה ביותר לא רק לחובבי הגה, אלה לקולקטיב, לרוב העם. 120,000 ש"ח על מזדה 3 זה הרבה כסף ביחס לכל מדינה בעולם. היום שהכל זמין ושקוף באינטרנט הנה האתר של מזדה שמפרסם את המחיר בדולרים… (פחות מחצי מחיר) http://www.mazdausa.com/MusaWeb/displayPage.action?pageParameter=modelsMain&vehicleCode=M3S
תודה,
דורון
תודה דורון על תגובתך.
ההצעה שלך מתועדת יחד עם שאר ההצעות שנרשמות כאן, ואנו מעבירים הלאה את ההצעות הרלוונטיות ביותר.
צוות מנואל
אני חושב ששיטה קצת אחרת תועיל יותר: רכישה של מכונית חדשה עם מיסוי נמוך, אך לאחר עשר שנים – החלת שיטת רשיון החזקה (כמו סינגפור) שאדם ישלם מיסוי גבוה אם ירצה להחזיק את המכונית – אך אם ימכור אותה – יוכל שוב לרכוש רכב חדש במיסוי נמוך – כך שאט אט הרכבים על הכביש יוחלפו בחדשים, יעילים, בטיחותיים וידידותיים יותר לסביבה.
לגבי "השקפה רעננה וקוהרנטית ממנה נגזרים צעדי המדיניות " – הנה השקפה כזו, שמתאימה למאה ה-21.
ההשקפה נקראת קיימות באופן כללי, וכלכלה אקולוגית או כלכלה בת קיימא באופן ספצפי לכלכלה.
אי אפשר לנתק את הכלכלה מתוך התפקוד החברתי, ואי אפשר לנתק את החברה מתוך התפקוד האקולוגי. את שני הדברים האלה ניסו כלכלנים , אנשי עסקים ופוליטיקאים לבצע – על ידי טאטוא הבעיות מתחת לשטיח הסטטיסטי שבו מובטלים הם כאלה רק אם באו לחתום בלשכה, התוצר "גדל" כאשר אנשים קונים מים מינרלים והאיומים הקיומיים על חיינו כמו משק המים או התדלדלות מאגרי הנפט מתוייגים תחת השם הבלתי מדוייק "השפעה חיצונית".
יש צורך בכלכלה אקולוגית ומחזורית שבה התפקוד האקולוגי והחברתי אינם עומדים בניגוד לרווחה כפי שהחברה מודדת אותה. שבה תעסוקה בהווה אינה כרוכה באיום גדל והולך על הקיום שלנו בעתיד.
הבולטים מבין הכלכלנים כיום (כמו סנטלי פישר), הגיעו למסקנה כי חשוב יותר שוק תחרותי מאשר שוק חופשי. יש צורך בשוק מתפקד – גם אם הדבר דורש התערבות ושבירת מונופולים – ולא סתם בהקטנה סתמית של התערבות הממשלה בכל תנאי.
אפשר להרחיב רעיון זה.
הרווחה החברתית, והקיום הפיזי של החברה תלוי בתפקוד התקין של מגוון מוסדות ומערכות. בין אלו נמנים מוסדות חברתיים כמו משפחה, קהילה, ממשלה, מערכת הבריאות, פירמות, בתי משפט או השוק, כמו גם מנגנונים טבעיים כדוגמת מחזור החנקן, מערכות טיהור המים, מגוון האורגניזמים בקרקע העילית ומערכות נוספות המספקות עשרות שירותים טבעיים החיוניים לרווחת האדם. כאשר נפגע התפקוד של מנגנונים אלה (לדוגמה כאשר הורים עובדים שעות עבודה ארוכות מידי ואינם יכולים לספק תמיכה נפשית וליווי חינוכי מספק לילדים שלהם, או כאשר מזהמים את מי התהום), נפגעת הרווחה ולעיתים נפגעת יכולת העמידה של החברה בהתמודדות עם משברים. לעיתים הדבר מצטייר בעיני הכלכלנים כ"צמיחה כלכלית" כאשר יש מוצר שוק שמנסה לתת מענה לבעיה זו (לדוגמה מים מינרלים הבאים לענות על חוסר אמון הציבור במי השתייה), אך מדובר בטעות מדידה ולא בהתפתחות אמיתית.
הפתרון הוא לכן לא רק שוק תחרותי ומתפקד, אלא "אקו-סיסטמה" חברתית-אקולוגית שבה המערכות השונות מתפקדות זו לצד זו, מייצרות את התנאים לתפקוד שאר המערכות ומאפשרות שגשוג, חופש ומגוון.
תודה לך!
אני מקווה שאתה מבין כי אתה מעלה את רף הציפיות.
יישר כוח
תודה ניר על קריאות העידוד,
ההצלחה שלנו היא ההצלחה של כולם
צוות מנואל
מר טרכטנברג,
אני משער שכובד הציפיות מהועדה מתחיל להתבהר. אם אקורד ברור אחד הוא מה שצריך לצאת מהועדה הייתי ממקד את הדברים במרכיב העיקרי שיפתור את מרבית הבעיות בכל אחד מהנושאים ויתווה דרך להמשך שינוי ארוך.
כלכלי- ביטול הריכוזיות תוך החלת מיסוי גבוה מאוד על חברות פירמידה ובכך הורדת נטל המס ממעמד הביניים. בנוסף, חיזוק עסקים קטנים ובכך יצירת מקומות עבודה רבים (סרטון שכבר נשלח אליכם: http://www.youtube.com/watch?v=20mXNRglfk8, כדאי לראות מההתחלה).
לטענתו הציג רפורמה אחת לפחות שלא התקבלה, כדאי לבחון אותה.
דיור- אסור למכור קרקעות מדינה! יש להחכיר ולוודא הגנה על ערכי טבע ונוף. העם רואה בכך חלק מזכותו על אדמות המדינה ואינו מאשר את המנדט שהמדינה לקחה לה לפגוע בערכי טבע ונוף השייכים לעם.
יש לחייב קבלנים לסיים עבודתם או להפקיע מידיהם את הפרוייקט. יש לחייב סיום פרוייקטים קיימים לפני תכנון חדשים.
אכיפה, פיקוח וטיפול- המדינה מייצרת מאות חוקים, אך לא אוכפת אותם. אין מספיק שוטרים, אין מספיק מפקחי עבודה ואין אכיפה של חוקים קיימים שביכולתם כבר לפתור את מרבית הבעיות. כשכבר מבוצעת אכיפה הטיפול בה רעוע- מעסיק שלא שילם כראוי לא נדרש להחזיר את כל השכר אלא מבוצע איתו הסכם בו הוא מחזיר רק חלק. היכן הצדק? היכן הענישה? המעסיק היה צריך להחזיר את כל הכסף, עם ריבית והצמדה, עם פיצוי רגיל, עם פיצוי על נזקים וחובות שונים שנגרמו לשכיר ובנוסף לשלם קנס כואב. זו רק דוגמה אחת, רבות אחרות יש בכבישים, בפשיעה קלה וחמורה ועוד. יש להפסיק זילות מכל סוג בחוק- גם חוקי ההגירה לא נאכפים ויש אף כאלו הפוגעים בחוקים אלו.
פריפריה- יש ליצור חזון לפיתוח הפריפריה באופן מתמשך שאינו תלוי חילופי ממשל.
חינוך- 50% מהבעיות נובעות מכמות גדולה מדי של ילדים בכיתה.
מרבית הבעיות האחרות נובעות מרדיפה אחרי בגרויות במקום שאלת חינוך אמיתית- הקפדה על ידיעה טובה של מקצועות ליבה. יש להגדיר מה חיוני שילד ידע ויחונך לפיו, את השאר יש להותיר מספיק מרחב תמרון למורים.
בנוסף, יש לחייב ועדי הורים חזקים בבתי הספר. מעורבות הורים טובה יותר תפתור הרבה מבעיות סמכות המורים.
מלים כדורבנות, והקישור להרצאה של ירון זליכה ממש פותח את העיניים, תודה
ישראל(אלי) עפר-רואה חשבון
0545391847
elio@whatruly.com
elio@hands-on4you.com
http://www.whatruly.com
Certified Forensic Accountant CrFA
American College of Forensic Examiners Institute
דרוש Restart
גל המחאה ששוטף את ישראל העלה על סדר היום את עניין יחס הגומלין שבין האזרח לנבחרים.
העניין שבו אנו עוסקים רחב בהרבה ממחיר הקוט’ג ,מחיר הדיור או מחיר גידול הילדים.
לפיכך כל ניסיון לפתור את הנושא באמצעות הסבת תקציבים מסעיף אחד למשנהו,באמצעות הגדלת הגרעון או בטיפול נקודתי בעניין מחיר של מוצר זה או אחר יביא לפיתרון זמני שאינו בר קיימא.
פיתרונות נקודתיים מעין אלה חיוניים כדי להביא לשינוי בטווח הקצר ולכן יש לבצעם אך ללא טיפול שורש ברמת התודעה לא יבוא תיקון אמיתי וארך טווח..
רבים מכירים את אמירתו המפורסמת של קנדי" אל תישאל מה המדינה יכולה לעושות עבורי אלא מה אני יכול לעשות עבור המדינה".
שאלה זו מציבה את האזרח באופן לעומתי מול המדינה כאשר לטעמי למעשה הם אמורים להיות באותו צד.
ה"בלבול" נעוץ בכך שנבחרי העם והאליטה השלטת מזהים את עצמם את טובתם ואת האידיאולוגיה שלהם עם "טובת המדינה" ויוצרים בכך מצב לעומתי כאשר מצידו השני של מתרס עומד שאר הציבור.
לפיכך דרוש Restart למערכת כאשר כל נושא וכל מוסכמה בעניין היחס שבין האזרחים לנבחרים יבחן מהיסוד ויערך בו התיקון הרצוי.
להערכתי , המחאה לא היה מתעוררת אילו היה ברור לאזרחים כי הם נמצאים בסירה אחת עם הנבחרים והאליטות הכלכליות וכי המצב הכלכלי הוא בבחינת כורח חיצוני.כלומר, הפיתרון אינו נעוץ בתוספת תקציבים אלא בעיקר בבניית אמון מחודש בין הציבור לנבחריו וביצירת שיווין הזדמנויות ובנטילת הכוח העודף הנמצא בידי השכבה השלטת.
בניית האמון:
תהליך בניית האמון הינו למעשה ה Restart שמתוכו יקום מצב שבו ברור כי הנבחרים,המערכות השלטוניות והאליטות אינן זכאיות לזכויות יתר ויובהר כי הן נועדו לשרת ולהיטיב עם האזרח ולא להפך.
התהליך אמור להביא למצב שבו האזרחים מאמינים שאנשי הממשל חיים ככל האדם ומבינים את מצוקותיו וצרכיו.
טובת האזרח בה מדובר הינה במובנה הרחב ביותר הכוללת חוסן כלכלי של המדינה ,מתן האפשרות ההוגנת והשוויונית להשגת חמשת ה "מ" על פי ז’בוטניסקי (מלבוש,מרפא,מורה,מעון,מזון) וכבוד אישי.
השגת האמון תושג בראש ובראשונה באמצעות דוגמא אישית שתתבטא.
• העמדת שכר הנבחרים על שכר ממוצע: מדובר בצעד הצהרתי שנועד להעמיד את הנבחרים והבוחרים באותו מקום.
• הנבחרים ומשפחותיהם ישתמשו במערכות המשרתות את האזרחים כגון בריאות וחינוך.
• הנבחרים ימנעו ממגע עם אנשי הון: ימנעו פגישות בארבע עיניים או השתתפות באירועים אישיים כדי למנוע תחושה של "קומבינות"
• הנבחרים ינהלו אורח חיים צנוע: המודל של ראשי המדינה בן גוריון,שרת,בגין,שמיר צריך להכתיב את הטון (בשנויים המתבקשים לתקופה)
• הנבחרים ישמרו על רמת שיח ונגישות עם האזרחים כשם שהם מקיימים רמת שיח עם האליטות.
• תיקבע תקופת צינון משמעותית שבה לא יוכלו הנבחרים לשעבר לעבוד בשוק הפרטי , בתקופה זו הם יהיו זכאים לשכר .
• כמו כן תקבע מסגרת זמן מצטברת מכסימאלית שבו הנבחרים יוכלו להמשיך ולהיבחר וזאת לצורך מניעת סאוב המערכות השלטוניות.
כפיתרון קצר טווח לחצי שנה לבעיית יוקר המחירים יש לבצע את הפעולות הבאות:
• הגבלת גבה שכר הדירה:יש לקבוע איסור העלאת שכר הדירה וביטול העלאות שנעשו בששת החודשים האחרונים וכן ביטול אפשרות לפינוי שוכרים שעומדים בתנאי החוזה.
• הגבלת מחיר דירות בפרויקט למחיר שנגבה באותו פרויקט או פרויקט דומה לפני חצי שנה.
• פיקוח מחירים "נייד" בהתאם למחיר הממוצע של מוצר דומה במדינות ה OECD ובשינויים המתבקשים עקב מחירי הובלה ומסים.פעולה זו צריכה להיעשות בפיקוח התמ"ת על ידי המשווקים והיבואנים. יש ללוות מהלך זה בפרסום של מחירים מומלצים למוצרים רבים.
• אי העלאת מסים עקיפים,ארנונה,אגרות ומחירי מים וחשמל בחצי השנה הקרובה
צעדים אלה ודומים להם מזכירים את מהלך התייצבות המחירים שבוצע ב1985 ולמרות פגיעתם בזכות הקניין הם להערכתי מדתיים ויש להם מקבילים(בתחום שכר הדירה) במדינות חופשיות רבות.
הריכוזיות
המשאבים הכלכליים בישראל מרכזים בידיים מועטות.ניתן להבחין במספר מאפיינים לריכוז משאבים כאשר בכל אחד הטיפול צריך להיות שונה:
1. גופים שהקימו עסקים ממקורותיהם – מדובר ביזמי ההיטק כמו גיל שוויד או בתעשיינים כמו סטף ורטהיימר אשר בנו עסק ממוקד ומצליח המספק תעסוקה ותורם לרווחת המדינה(שהיא כאמור האזרחים).קבוצה זו ראוי לטפח ועודד ואין לפגוע בה למעט תיקונים מתבקשים בחוקי המס ובעיקר בנוגע למס רווחי הון ולמס ירושה.
2. בעלי השליטה בחברות הפירמידה שהשתלטו על עסקים קיימים,נהנו מזיכיונות מהפרטות ובעיקר ממימון בנקאי ומוסדי ללא סיכון אישי אמיתי.
קיומן של גופים מונופוליסטיים וחברות הפירמידה מונע שוויון הזדמנויות,פוגע בתחרותיות,מסכן את חסכונות הציבור וגורם לעלית מחירים.
• פגיע בשיווין הזדמנויות: חברות הפירמידה מייצרות מצב שבו באמצעות אחזקה בחברת האחזקות ניתן לשלוט על חברות רבות הפועלות בתחומים שונים .במצב זה נוצר חסם בפני הקמתם להתפתחותם של עסקים קטנים ובנונים שאינם משתייכים לפירמידה כל שהיא מאחר וחלק ניכר מהמוצרים והשירותים מבוצע על ידי חברות הפירמידה. לדוגמא , בקבוצת אי די בי ניתן למצוא מפעלים יצרניים כנשר ואגן כימיכליים,קמעונאית כשופרסל וחברת שרותי הובלות ומנופים –תעבורה.המפעלים היצרניים שחלקם הם חברות ציבוריות נזקקים לשרותי הובלה ומנופים. במצב הקיים הם יפנו את מרבית העבודה לתעבורה דבר שיפריע התפתחות חברות אחרות באותו תחום.
• פגיעה בתחרותיות: במצב שנוצר,כפי שתואר לעיל, מספר חברות המספקות שרותי הובלה קטן,התחרותיות בענף קטנה,המחירים עולים והמוצר הסופי מתייקר. כמו כן, הכוח המופרז שנוצר כאן יוצר מצב מונופוליסטי המתבטא ביכולתה של שופרסל להעלות מחירים. כמו כן שליטה של גורם ריאלי על גורם פיננסי מקשה על מתחרים ריאליים לקבל מימון ומפחיתה תחרותיות.
• פגיעה בחסכונות הציבור: השליטה של אותו גורם על נותני אשראי-קופות הפנסיה וקרנות הנאמנות וההשתלמות ועל צרכני האשראי- העסקים הריאלים.מביאה לניהול מגמתי והעדפת הבוס על פני ציבור החוסכים.
יש לגרום לפירוקן של חברות הפירמידה הציבוריות על ידי:
• איסור עסקות בעלי עניין בחברות ציבוריות: ימנע רכישות בין חברות "המשפחה" כדוגמת נשר/תעבורה. כמו כן תפתור הוראה זו את בעיית הקשר המשפחתי בין גופים פיננסיים וריאליים.בעניין זה יש להקל על חברות מוטות יצוא בהן יתכן יש להסתפק בצעדים שלהלן.
• איסור או הגבלה על בעל שליטה לבצע הפרטה של חברה בת : ימנע ריכוזיות לעתיד .
• איסור על דירקטור לכהן ביותר מדירקטוריון אחד: ימנע ניגוד עניינים בקבלת החלטות עסקיות וכן ירחיב ויבזר את כוח הניהול והשליטה על החברות הציבוריות וירחיב את מאגר המנהלים במשק .
• הגבלת משך כהונה של דירקטור ל 12 שנים.
• יצירת מאגר דירקטורים חיצוניים ברשות ניירות ערך שמתוכו בלבד יבחרו הדח"צים לחברות.ד"חצים אלה לא יוכלו לכהן כדירקטורים רגילים.
• מהלך ממוקד להפרדת גופים ריאליים ופיננסיים בטווח הבינוני.
הגופים המונופוליסטים:
מדובר בגופים כתנובה ושטראוס וכן ביבואנים של מוצרים נידרשים כג’ילט ,אוכל לתינוקות וכדו’.
לגביהם יש להפעיל פיקוח שידרוש השואה למחירי מוצרים דומים בשווקי ה OECD בשינויים המתבקשים עקב מיסים והובלה, להבדיל מפיקוח מצד העלויות שבו ליצרן/יבואן יכולת עדיפה מול פקידי התמ"ת.
כמו כן יש להגדיל את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים ואת משאבי הפיקוח העומדים לרשותו.
בעיית הדיור
• הגדלת היצע הקרקעות על ידי המנהל ל 50,000 דירות בשנה
• הגדלת כל האדם בועדות המחוזיות פי 10.
• הקמת צוות מעקב בעל סמכויות בדומה ל"אוטובוס המנכ"לים" מתקופת רבין
• ביטול לחוק הווד"אלים
ההצעות שלך הן סוציאליסטיות שלא לומר קומוניסטיות טהורות. והן אף פעם לא יעברו בכנסת. אל תשכח שחברי הכנסת הם אלה שמחליטים על העלאת שכרם וכדומה.. ומדוע שהם ירצו לאשר הרעת תנאים לעצמם? שלא לדבר על חיים צנועים למנהיגי המדינה.. כבר עברנו את שנות ה-50 ותקופת הצנע. אין ממש סיכוי לכך. העניין הוא מהו שיעור הקומה של המנהיג והחוזק המוסרי שלו, ולא כמה כסף הוא מרוויח (כל עוד זה שכר סביר ולא מנופח או נמוך מדי) – ואנחנו לטעמי בעידן גמדי הקומה – הדינוזאורים מזמן כבר מתו – ונשארו הנתניהואים למינהם.. אלופי הספין והשקר-כלשהו למינהם. הם יתפתלו ויחליקו ויתחמקו כדוגמת אולמרט הרב-אלוף בעניין. לטעמי לפני הכול צריך להחזיר את קונספט הבושה למדינה וזה משהו שמאוד נטוע בחינוך. יכול להיות שהדור שלנו אבוד, אך את הדור הבא אפשר כבר לחנך לכך שיש עקרונות מוסריים ויש בושה וצריך לחבר בין השניים כדי להציל את החברה השוקעת שלנו.
זו רק דעתי.
אני מאד מבקש שתיפגשו עם צוות המומחים "האלטרנטיבי" שהוקם ותשמעו את דיעותיהם אני בטוח שתוכלו להפרות אחד את השני וללמוד יחד המון. כמו כן אני מבקש שהמפגש יוקרן בשידור חי כדי שרבים יוכלו לשמוע דיעות שונות.
היי אלון,
ראה בלינק הבא את התייחסותינו לצוות המומחים "האלטרנטיבי"
http://www.youtube.com/watch?v=LYlV3n5wFS8
צוות מנואל
אין ספק שבתוך שישה שבועות אי אפשר להגיע לפתרון שיהווה פתרון אמיתי. אבל אתם חייבים להגדיר לעצמכם למטרה, לקבוע בסופם של ששת השבועות האלו המלצות אופרטיביות, שעמידה בהן תאפשר את המשך התהליך, כי אחרת, אם תסתפקו בהצהרות כלליות ומעורפלות, כל ההישגים יתמסמסו.
היי אדוה,
תודה על תגובתך.
חשוב לציין כי נדרשים שישה שבועות לכתיבת הדו"ח ולא למימוש הפיתרון.
הועדה בהחלט תיתן המלצות אופרטיביות, תוכנית מדורגת שתתפרס על כמה שנים קדימה
צוות מנואל
אני חושב ש"העם רוצה צדק חברתי" זה דבר שצריך ללוות אותנו עוד הרבה שנים קדימה ולא החלטה פזיזה לדוגמא לבנות עוד דיור בר השגה או דיור למעוטי יכולת , ההפך צריך לחזק את העם על ידי פיתוח אזורים קיימים איכלוס שכונות ודירות קיימות הכנסת " דם חדש " למוקדים קיימים ולא בניית מגדלים ועוד דיורות למיניהם שעוד 20 שנה שוב יקנו על ידי משקיעם שונים למטרת רווח , ובעצם לא עשינו כלום חוץ מלהשריש את הבעיה , הבעיה היא הדירות המושכרות שכמו סרטן משתלטות על כל חלקה טובה , מנטרלות את האפשרות לבנות קהילות יציבות , הרי עם נהיה כל פעם במקום אחר אז איפה הכח שלנו לדרוש שינוי ואפילו הקטן ביותר לדוגמא חינוך , או גן ילדים בסביבה , או מרפאה ומרכז קהילתי ואפילו ועד שכונתי , חיזוק הקהילות יגרום לחיזוק העסקים המקומים הקטנת האבטלה האזורית וכן הלאה ,אני לא יודע איפה להעלות את ההצעה שלי אבל אני חושב שכדאי שיקראו ויתנו את המחשבה אני בן 36 נשוי אב לשניים עצמאי ובעל דירה ,אני אינסטלאטור במקצוע ומגיע להרבה דירות בכל גוש דן ויותר , ואני רוצה לומר שהבעיה מתחילה ונגמרת בדירות השכורות , יש לי לקוחות שכל שנה קנו דירה במהלך ה4 /5 שנים אחרונות ( לפני המיסוי ) , הבעיה היא כזו ישנם בנינים שלמים ובתוך כך אזורים שלמים שהדירות הם להשקעה , דירות שחלקן נבנו במסגרת ממשלתי או בסיוע ממשלתי , בעלי הדירות מן הסתם לא מעניין אותם רוב הפעמים אלא רק השכר דירה , ההצעה שלי היא בעצם " הגבלת ריבוי דירות " , צרך לזכור שמשקיעים רבים שברחו משוק ההון , או שכשהפריטו את קופות הגמל (או 1001 סיבות )ראו שדירות להשכרה הן עם סיכון נמוך והשקעה בטוחה אנשים התחילו לקנות דירות להשקעה כמו משוגעים , שלא לדבר על אלו שמדירה אחת הפכו לשתי דירות ולפעמים לשלוש ותעשו את החשבון כמה כסף הם הכניסו , וכל זה על חשבון "העם" הרי אוכלוסיית ישראל לא הכפילה את עצמה ב5 שנים האחרונות ובכל זאת הביקוש עלה על היהיצע מה שהוביל לעליית מחירים מטורפת וגרם לבעלי הדירות להעלות את השכירויות הרי ההיצע נמוך והביקוש גבוה , ואז נוצר מצב שגם לקנות דירה זה לא דבר סביר וגם הבנקים לא עזרו (% 30 מקדמה ) ובלי להרבות בדיבורים , הפטרון לחוקק הצעת חוק שמגבילה כל אדם מגיל 18 ומעלה לדירה אחת למגורים ,כל מי שיש ברשותו יותר מדירה אחת לתת לו אולטימטום בין 3 ל5 שנים למכור את הדירה , על הכסף שהוא יקבל לא יכול מס כל שהוא , עם אותו כסף הוא יקבל מהמדינה עדיפת לקנות אגרות חוב ממשלתיות , לבנות עסק עם מיסוי התחלתי נמוך יותר , להשקיע בנדלן עסקי ,ותהיו יצירתיים , ( עכשיו כל בעלי הדירות יגידו מה פתאום , אתם צריכים לזכור שאם מחירי הדירות יפלו , או שיהי פיקוח על שכר דירה , וזוכרים תהיו יצירתים , אתם תפסידו יותר ) כך כולם מרויחים , ומה קורה עם מי שאין לו את האפשרות לקנות דירה לדוגמא סטודנטים ( היום יש הרבה יותר מכיוון שיש הרבה מכללות פרטיות ולא רק אוניברסיטאות ,אז לחייב את המכללות שגם ככה גוזרות עליהם קופונים לבנות דיור קחו לדוגמא את מכללת אריאל ), לגבי דיור למעוטי יכולת צריך לזכור המטרה היא לא רק הדיור אלא גם השיקום ולכן חלק הקהילות הוא חשוב מה שאין עכשיו !!! בקיצור כבר התייבש הדיו אבל הבנתם תפסיקו לומר לנו שצריך לבנות עוד ועוד ועוד ( תזכרו מי מקבל את הכסף תחשבו בכיוון של בנקים חברות בניה ושרי אריסון למיניה)ולכן חיזק ואיכלוס דירות שכורות קיימות בתושבי קבע לא שכירות לתווך ארוך או דמי מפתח , לכו תראו כמה זקנים כאלה יש שמתנכלים להם והם התחילו צעירים ואופטימים טוב מקווה שהגעתם לפה . נ,ב תחשבו 30 שנה קדימה תודה ( באמת רק אינסטלטור )